כבר מהקמת הממשלה, היה ברור שתקווה חדשה תלך בכל הכוח על ההחלטה לגולן. בכל הקשת, מימינה ועד כחול לבן, ברורה התמיכה. אבל מרצ? זהו מהפך

איך מאבק נגד טורבינות הרוח הפך למאבק נגד פיתוח הגולן? איך התנגדות למיזם מסוים הופכת ל“דובוני לא–לא“? החלטת הממשלה לגולן צריכה להילמד לפרטיה. לא חייבים

מן הראוי לזכור ולהעלות על נס אותה עמידה הרואית, של יישובי החולה ועמק הירדן, ב-19 השנים שהגולן היה סורי. אותה היאחזות עיקשת באדמה, לאורך הגבול,

בהתרגשות גדולה, הכנסנו ספר תורה, תרומת הרב שוקי הרשקוביץ, למדרשת השילוב בנטור. בדרכה המיוחדת, מעמידה מדרשת השילוב תלמידות ותלמידי חכמים, “דתיים” ו“חילונים” לכאורה, ולמעשה –

אחיזתנו ברמת הגולן מעוגנת בשלושה עוגנים: חוק הגולן, חוק יסוד: משאל עם וגם ההכרה האמריקנית, בינתיים רק בצו נשיאותי, בריבונות הישראלית על הגולן “החלטת הכנסת,

יומיים לפני שנחגוג 40 שנה להחלת החוק הישראלי על רמת הגולן, תעלה ממשלת ישראל לישיבה חגיגית בגולן, שבה תקבל החלטה היסטורית –  התכנית הלאומית לגולן

“ישראל שסועה, פצועה, כואבת ומדממת. היא איבדה את דרכה. לא יהיה בית רביעי לעם ישראל. מדינת ישראל היא ההזדמנות האחרונה של העם היהודי“, כותב–מזהיר ארי

השסע בחברה הישראלית עמוק מתמיד. אפילו סביב השכול, אין יותר  קונצנזוס. על איזה בסיס ניתן לעצב מחדש את ההסכמה הלאומית הבסיסית והרחבה? על אילו יסודות

שכול הוא העצב החשוף והכואב ביותר בחברה הישראלית ובעבר, שררה סביבו סולידריות. בשנים האחרונות, אנו עדים לזילות וכרסום גם במעוז אחרון זה של שותפות בחברה

בסקר שנערך לקראת ועידת הגולן, ענו 11.6%: “תמורת בטוחות נכונות ושלום אמת, יש לשקול בעתיד מו“מ על נסיגה מהגולן“. מיהם האנשים האלה ומה עובר להם

שני דוקטורים אנטי–ציוניים מובילים לאחרונה, בעיקר ב“הארץ“, (אלא איפה?), ג‘יהאד נגד הקיבוצים, המבוסס על שקרים בוטים ברוח “הפרוטוקולים של זקני ציון“ עידן הפוסט–אמת, הפייק ניוז

על פי המיתוס, אלמלא נרצח, רבין היה מנצח בוודאות בבחירות ומשלים את תהליך אוסלו עד חתימת הסכם הקבע; הסכם שלום סופי בין ישראל ובין הפלשתינאים.

רה“מ בנט, מבחר שרים ודרגי מקצוע היו בין באי ועידת הגולן לכלכלה ופיתוח אזורי, בחסות העיתון “מקור ראשון“. המון הבטחות לניפוח הפיתוח, אבל זה ייבחן

מלחמת יום כיפור לא פרצה בעקבות סירוב ישראל להצעת שלום מצרית. לפני מספר חודשים יצא לאור “רהב“, מאת פרופ‘ יואב גלבר, בו הוא מוכיח בעליל

עשרים שנאו מלאו לאירועי ה-11 בספטמבר 2001, מתקפת הטרור האסלאמית על ארה“ב; מתקפת הטרור הקשה ביותר בהיסטוריה. הטוב נכשל במלחמתו ברע עשרים שנאו מלאו לאירועי