שני ילדים חדשים, אותה כיתה ושתי התחלות שונות לגמרי. מדוע יש ילדים שמוצאים חברים בתוך דקות, בעוד אחרים נשארים לבד בהפסקה? ואיך יכולים הורים ומורים לעזור לכל תלמיד למצוא את מקומו?
מאת: אורטל שליסל, יועצת ומטפלת חברתית
שנת הלימודים נפתחה באנרגיה של התחדשות. עבור רוב הילדים, שלמדו יחד כבר תקופה ארוכה, החזרה לכיתה הייתה כמו מפגש משפחתי מוכר וחם. אבל אל תוך השגרה הוותיקה הזו הצטרפו באותו בוקר שני תלמידים חדשים: דני ושיר.
ביום הראשון של הלימודים, עמדו השניים לצד שולחנה של המורה החדשה. היא הציגה אותם בחיוך חם בפני שאר חברי הכיתה, אמרה כמה מילות ברכה ומיד לאחר מכן, ניגשה ללמד את השיעור הראשון.
כשהצלצול המיוחל נשמע, דני יצא מיד אל המגרש. שריר הביטחון החברתי שלו היה מפותח ומאומן היטב; הוא לא חשש ליזום, חייך אל הילדים ששיחקו בכדור ובתוך דקות ספורות, כבר היה חלק מן המשחק. כשחזרו כולם אל הכיתה לשיעור הבא, היה נדמה כאילו דני מעולם לא היה זר – הוא השתלב בטבעיות ובקלילות.
אלא שעבור שיר, התמונה הייתה שונה לחלוטין. שיר נשארה לשבת בכיסא שלה.
המרחב הרועש, התוסס והמוכר של ההפסקה הפך עבורה למבוך סבוך. היא הסתכלה סביבה ולא ידעה מי הם הילדים, איך קוראים להם, איך בכלל פונים למישהו שלא מכירים, ומה יקרה אם תתקרב ומישהו יגיד לה "אנחנו לא צריכים עוד שחקנים"? שאלות מטרידות החלו לרוץ בראשה: מה הם אוהבים? האם ירצו לשחק אתי? אולי עדיף שפשוט אישאר כאן ושאיש לא ישים לב אליי?
עבר יום, ועוד יום, חלפו שבועיים מלאים. בעוד דני כבר מצא את מקומו בחצר, שיר המשיכה לשבת בהפסקות על כיסאה, מכונסת בעצמה, מחפשת בעיניה מוקד עניין או תעסוקה דמיונית שתעביר את הזמן מבלי להרגיש את תחושת הבדידות הצורבת.
כשמורה אחת שמה לב
בוקר אחד, כשהמורה שמה לב ששיר שוב יושבת לבדה, בזמן ששאר הכיתה גועשת בהפסקת חצר, היא הבינה שמשהו צריך להשתנות.
בשיעור שלאחר ההפסקה, יזמה המורה פעילות קבוצתית חווייתית של משחקי היכרות והחלפת מקומות יצירתית. היא דאגה לשלב את שיר בפעילות יחד עם קבוצת ילדים לבבית וחברותית ואפילו נתנה לה תפקיד קטן שדרש שיתוף פעולה.
מעבר לכך, בימים הבאים, המורה יצאה לחצר, ניגשה בעדינות לשיר ובעזרת שאלת שאלה פשוטה, שחיברה בינה לבין שתי ילדות נוספות, שאהבו את אותם תחביבים, עזרה לה לעשות את הצעד הראשון. פתאום, המרחב המאיים התחיל להתרכך. הילדות חייכו אל שיר והזמינו אותה להצטרף אליהן למשחק בהפסקה.
לא כל ילד יודע להצטרף למשחק
הסיפור של דני ושיר מציף את האתגרים החברתיים המורכבים הטמונים במעברים וממחיש עד כמה ילדים שונים זה מזה ביכולתם להשתלב בסביבה חדשה.
דני התברך בביטחון עצמי ובשריר חברתי גמיש, שמאפשר לו להתחמם מהר ולהסתגל ללא תיווך חיצוני. לעומתו, שיר משקפת ילדים רבים שזקוקים למבט רואה, להכרה בצרכים הרגשיים שלהם ולעזרת מבוגר כדי לגשר על הפער החברתי.
חשוב לזכור שילד שיושב לבדו בהפסקה אינו בהכרח ילד שאוהב להיות לבד. לפעמים, הוא פשוט אינו יודע כיצד להצטרף. דווקא ההפסקות, שנחשבות לחלק המשוחרר והמהנה של יום הלימודים, טומנות בחובן חרדה עמוקה עבור ילדים ביישנים ורגישים. תגובות קיצוניות של הסתגרות, או התנגדות ללכת לבית הספר, קשורות לעתים קרובות לחשש מתחושת הבדידות הזאת והן דורשות מאתנו קשב אחר ופרספקטיבה רחבה.
מה יכולים לעשות ההורים והמורים?
לצוות החינוכי יש כלים רבי עוצמה ביצירת תחושת שייכות ואקלים מכיל. לא מספיק להציג תלמיד חדש ביום הראשון. משחקי היכרות מכוונים, ניהול נכון של מקומות הישיבה ויצירת הזדמנויות סמויות ומובנות למשחק בהפסקות יכולים להציל ילדים מתחושת הניכור. תרומה נכונה של אקלים בית ספרי מטפחת שייכות, מעודדת את הילדים הוותיקים להושיט יד והופכת את שלב הקליטה מחוויה הישרדותית לחוויה מעצימה ומצמיחה לכלל הכיתה.
גם להורים יש אפשרות לעזור בבניית החוסן והענקת רשת ביטחון פנימית. מומלץ לסייע לילד לבסס חברויות אחר הצהריים, או בחוגים, כדי לייצר עוגנים חברתיים מחוץ לבית הספר שמקילים על החיבור בתוך הכתלים. בנוסף, במידה שהדבר מותר, כדאי לאפשר לילד להביא משחק קופסה, או קלפים מהבית, מה שמשמש כעוגן רגשי ומזמין ילדים אחרים להצטרף באופן טבעי.
במרחב הביתי, כדאי לנצל סיטואציות יום-יומיות כדי לתרגל באופן אקטיבי את שריר היוזמה (כמו להזמין חבר, או לבקש להצטרף). בעיקר, כדאי לשאול את הילדים לא רק "איך היה?", אלא גם "עם מי שיחקת בהפסקה?". לפעמים, כל מה שילד צריך כדי להרגיש שייך הוא מבוגר אחד שיראה אותו, יושיט יד ויעזור לו לעשות את הצעד הראשון.
קריאה אישית אליכם, ההורים והילדים
אני מזמינה אתכם להקריא את הסיפור של דני ושיר יחד עם הילדים שלכם בבית, ולפתוח אתם שיח קצר ופתוח: במה הם אוהבים לשחק בהפסקות? והאם יש בכיתה שלהם ילדים שמזכירים את שיר ומתקשים למצוא שותפים למשחק?
הבמה שלכם! אם יש לילדים שלכם רעיונות יצירתיים ומרגשים לשאלה: מה אפשר לעשות כשרואים ילד שיושב לבד בהפסקה ואיך ניתן לעזור לו? – כתבו לנו כאן בתגובות (או שלחו לנו למייל המערכת). אנחנו נאסוף את התשובות הכי יפות והרעיונות המנצחים של הילדים, ונפרסם אותם במדור מיוחד בשבוע הבא!
