הכיור מתפוצץ מכלים, רצפת המטבח ראתה ימים יפים יותר, על השיש בלגן, אבל אני בנטפליקס. מה קרה, משהו לנשמה
שעת ערב. אני יושבת לי במטבח וצופה ב"המתמחה", סדרה בנטפליקס על בית החולים "צ'סטיין" ועל הרופאים שעובדים שם. מאז שהבכורה שלי לומדת רפואה, אני מתעניינת קצת יותר בעולם הזה. פתאום, כל מה שקשור לרופאים, בתי חולים, אבחנות רפואיות וניתוחים נראה לי מרתק. מי היה מאמין שאמצא את עצמי יושבת וצופה בסדרה רפואית בהתלהבות כזאת?
בכיור – ערמות של כלים, רצפת המטבח ראתה ימים נקיים יותר, על השיש קצת בלגן, אבל אני רובצת לי מול הטלוויזיה, כאילו המטבח הזה בכלל שייך למישהו אחר. אם אימא שלי הייתה רואה את המחזה הזה, היא מיד הייתה מעמידה אותי לשיחת מוסר, שתסביר לי כמה חשוב שהמטבח יהיה תמיד נקי ומסודר. היא בטח הייתה מתמרמרת על הכלים שאני משאירה בכיור ועל מה יגידו על הבת שלה, שהיא לא גם עקרת בית למופת.
למזלי, היא לא רואה את זה ואני מקווה שאף אחד לא ילשין. אז אני מרשה לעצמי לזייף קצת במטלות הבית לפעמים ולהתמכר מדי פעם לאיזו סדרה טובה. בכל זאת, גם לי מגיע קצת זמן לעצמי.
פעם אהבתי טלנובלות מגניבות. הייתי מתפעלת מהחוות המרשימות והמתוקתקות שלהם, ומהצי של עוזרות הבית, המטפלות, המבשלות, הגננים, הנגרים, הנהגים ועוד. תמיד הבתים שלהם מצוחצחים, הסדינים מתוחים, הכלים יפים והארוחות מפנקות, עם יין ומיץ תפוזים סחוט. כולם אנשי עסקים כל כך יפים, לבושים ומעודכנים. בקיצור, חיים של עשירים, לפחות בכל מה שקשור לעיצוב הבית ולמראה החיצוני.
אבל החיים שלהם, אוי, החיים שלהם תמיד בבלגן אחד גדול. הם נופלים מנכסיהם, מסתבכים, מתגרשים, רבים, גונבים, נרצחים. בקיצור, אין רגע דל. אז החלפתי אותן בסדרות רפואה ומשפטים, תחומי העניין של הילדים שלי, הבן לומד משפטים, אם שאלתם… וככה אני בקיאה בחומרי הלימוד שלהם. לא באמת. נראה לי שזה יצא במקרה.
חופש למוח
אם כבר משפטים, ממליצה בחום על "סנגור במבחן", עם מיקי הולר. עפתי על הסדרה הזאת! ראיתי את כל העונות וגם את "אמילי בפריז", סדרה קלילה וכיפית על עולם השיווק והפרסום, אהבות, בגידות ורשתות ועוד כמה סדרות מוצלחות.
לא תמיד הייתי צופה בסדרות בכזאת התלהבות. בקורונה, למשל, הסחתי את דעתי בספרים. פעם, אלו היו טלנובלות רדודות ומאז המלחמה, נחשפתי לסדרות מעולות. אני לא באמת מכורה להן, אבל אני ממש אוהבת ונהנית לצפות ויכולה לתת לכיור להתפוצץ ולשבת אחרי יום עבודה לראות סדרה. זה מעניין אותי, נותן לי קצת זמן שבו המוח לא חושב על העבודה, הבית והילדים ועל הדרך אני גם לומדת ומעשירה את עצמי בעוד כמה דברים.
למה אני מספרת לכם את כל זה? כי בדיוק הייתי צריכה לשבת לכתוב את הטור השבועי ומצאתי את עצמי שקועה עמוק בסדרה. חשבתי לעצמי שגם זה בסדר. בחיים צריך לדעת לשלב בין המטלות ההכרחיות לבין מה שהנשמה שלנו צריכה. לפעמים, זו סדרה טובה, לפעמים, ספר ולפעמים, פשוט לשבת ולא לעשות כלום. בלי ייסורי מצפון, בלי להצטדק ובלי להרגיש שאנחנו חייבות להספיק הכול.
הכלים? ממילא תכף יצטברו עוד. בסוף, המטבח יתנקה, הרצפה תבריק והשיש יחזור למקומו הטבעי. הערב, אני בוחרת בסדרה. הכלים יכולים לחכות.
