כל הפוסטים של יעל מדי

תכניות הריאליטי (מציאוּת) הן ההפך מהמציאות. במציאות שלנו, אנחנו הרי לא זמרים באודישנים ולא שורדים בשיניים על איזה אי. אבל

הוא מורה דרך ותיק ומוציא טיולים על סאגווי. לאחרונה, התחיל לחתור בקיאק. אוהב את הניוקי שאשתו מכינה ואת האוויר של

בסוף שנת הלימודים הזאת, הבכורה מסיימת שלוש שנים של שירות לאומי משמעותי כפארמדיקית במד”א, השמיניסט סיים 12 שנות לימוד והרביעי

היא מפיקת אירועים, פדנטית עד הקשקש. עד שהגיעה לעין זיוון, נהנתה, לדבריה, מהריק של המרכז. חולמת להקים פנסיון ענק לחיות

הוא רכז נוער דתי וצלם בהתהוות. דור שלישי בגולן. מתגעגע לרבותיו, רונצקי וקרוב ומתמצת את הכיף בשבת שלו: “בית. אישה

לאהוב יין למדתי אי שם, בחגיגות ה-40 לחיי. דובדבנים, לעומת זאת, תמיד אהבתי. משהו בשילוב של המתיקות והחמצמצות. ליקר דובדבנים?

נולדה בדנמרק והתגיירה בארץ. היא גם מורה וגם ארכיאולוגית, סורגת סריגים נורווגיים וקוראת המון. האורחת שלי לשבת היא אסטריד קמפן

לבית סבתי ז”ל, לא נכנס חלב. אף פעם. אצל הוריי, התקדמות, היו כמה כלים חלביים, מוחבאים בשוּ-שוּ במקלחת, שלא יגיעו

היא גבנית (ברור) מחלב כבשים ובחג היא תכין קישים, פסטה מוקרמת, בורקס גבינה וחצילים ממולאים וגבינה ולמה לא, אפילו עוגת

יום אחד, אחרי ממוגרפיה, נקראה לשיחת רופא, שהחריבה עליה את עולמה. אחרי ניתוח, טיפולים, הקרנות, מחשבות, חיוכים, בכי ותודה אחת

חמישה שותפים בחינוך – הקב”ה, הילד, ההורים, החברים ובית הספר. בית הספר, במקרה שלנו, ישיבה תיכונית חיספין, הזמין ל”שבת הורים”.

היא מגיל תשע בגולן ומי”ב, עם עומר. ביחד הם העזו והצליחו והיום הם הבעלים של ה”פיצהלה במרום גולן”. פנאי אומנם

פגשתי זוג נחמד שהתיישב לקפה. מעל כל הוויכוחים וחילוקי הדעות שלהם, נמתח גשר השנים הרבות, 40+, שהם ביחד. דיברנו על

אהוד מנור זיקק את כל הישראליות הנכונה-לתמיד במשפט המופתי – “אין לי ארץ אחרת”. באמת אין לי וגם לא כנרת