העיסוק שלה, מורה לאנגלית בביה”ס “גולן”, לא מסגיר את האהבה העצומה שלה לארץ ישראל, לאדמה. עוד מבי”ס שדה “קשת יהונתן”, בא לה לנשום את הטבע,
כמה פעמים בחיינו אנחנו מקבלים בדיוק את מה שאנחנו מבקשים, רוצים צריכים ולא שמים לב להשגחה וליד ה’ ומקבלים זאת כמובן מאליו? עובר אורח מותש
הוא נהג הובלת מזון בעמותת “רוח הגולן” ומתנדב ב: “איחוד הצלה”, תחנת גולן, סיור ימת”א גליל, מש”ת גולן, צוות קליטה, סיירת הורים וצוות חירום קצרין.
התכוונתי להקליל קצת עם טור על אוכל ונוסטלגיות, אבל אימא שלי הזכירה לי שבשבוע הבא חל יום אזכרה של אחי מאיר ז”ל. כל החיילים והצעירים
הוא הבעלים של “המזללה”, ב”מרכז איתן”, בקצרין. שירת בגולני ורץ קבוע בקבוצת “רצי הגולן”. שמח להיות שותף לעשייה המבורכת של קהילת קצרין למען החיילים והמפונים.
היה לי פאנצ’ר בגלגל. היה תור גדול. כשחזרתי, לא היה תור, אבל הצמיגאי אמר שהוא לא יכול לתקן לי. התעצבנתי. בסוף, התברר לי (שוב): אנחנו
נדדה לי השינה, לא יודעת לאן. ניסיתי הכול, לא נרדמתי. עם מזגן, בלעדיו, לא נרדמתי. כפעולת תגמול, קמתי ולהכין לי קפה, אלא מה. יצאו מזה
בחודש האחרון, הייתה בחמ”ל שהקימה, למען חיילינו. ״החיילים שלנו כל כך מרגשים בתגובות שלהם ומחממים את הלב בכל פעם מחדש ונותנים הרבה כוח״. שבת בשבילה
זוגות רבים נישאים דווקא עכשיו, בעצם ימי המלחמה. מוותרים על אולם יפה, מנות פתיחה ודי-ג’יי ומוסרים לכולם: האויב לא ישבית את שמחתנו. אנחנו חזקים וממשיכים
להתחיל כל בוקר בהודיה, התעוררנו ונשמה באפינו. תודה! כל כך הרבה דברים לקחנו כמובנים מאליהם, עד ששכחנו את העיקר. כשמסתכלים על היש, הוא מתעצם וההרגשה
כמעט חודש שאנחנו בתוך המלחמה הנוראה הזאת. אני מנסה לחשוב טוב, להרגיע את הילדים ואת הסובבים אותי ולפזר מילים טובות עם תקווה, אבל בפנים הנפש
ברגיל, היא בעלת משרד בתחום הביטוח והפיננסים, אבל עכשיו זה לא זמן רגיל. בימים הראשונים של המלחמה הלב שלה נשבר והגוף היה עייף מכאב, עד
אורי עמר, מחד נס, יזם מספרה ניידת לחיילים, רתם את אביו, אף הוא ספר חובב, והם התחילו להסתובב בשטחי הכינוס בצפון ולספר חיילים. הלו”ז התמלא
