כל הפוסטים של יעל מדי

פגשתי זוג נחמד שהתיישב לקפה. מעל כל הוויכוחים וחילוקי הדעות שלהם, נמתח גשר השנים הרבות, 40+, שהם ביחד. דיברנו על

אהוד מנור זיקק את כל הישראליות הנכונה-לתמיד במשפט המופתי – “אין לי ארץ אחרת”. באמת אין לי וגם לא כנרת

בצבא היה קצין מבצעים של “חרוב” בעזה. אחר כך, קשת ואז, נוב. ב”צוק איתן”, נפצע בנו חגי אנושות, עד שנפטר

אחרי פסח, רצתי מהר לחפש את חירותי באוויר האביב, בשמים הכחולים ואז נזכרתי בימי הזיכרון הבאים עלינו ומצב הרוח ירד

היא מורה למוזיקה, יוצרת וזמרת. השבתות שלה עם הילדים, אחת לשבועיים, מלאות בכוח. כל בוקר, נוסעת לעבודה וקולטת שהיא חיה

משפחת טלמון ביקרה ברמות, התאהבה ותוך שלושה חודשים עברו לגולן. יצא מזה “בית הבד של הגולן”, עם מרכז מבקרים מושקע,

כבר מוצאי פורים ועוד לא הכשרת את הבית לפסח? מה קורה לך? ומה עם התנור? מתי תעשי את המקרר? והחלונות?

עוסק בחינוך ומנהל את תכנית “קרב” בגולן, אוהב לצעוד, מכין דגים והכי כיף לו בשבת עם התפילות בבית הכנסת ועם

הפוליטיקאים כבר מזמן לא מסבירים לנו למה לבחור בהם. הם עסוקים מדי בלהסביר למה לא לבחור ביריביהם. השמצות, לכלוכים. מול

היא זמרת לנשים, מנחת ערבי הפרשת חלה, ערבי מקווה לכלות ומסיבות בת-מצווה. אוהבת קוסקוס טוניסאי ומדברת קצר. האורחת שלי לשבת

נשיא ארה”ב הכיר בריבונות אמריקנית של ישראל בגולן. לא התרגשתי. מבחינתי, הגולן שלנו, מאז ולתמיד. ואז קפצו זוג תל אביבים

תנו לה דג מרוקאי וחלה ביתית והיא מסודרת. זמן השבת שלה מזוקק ונקי מלחצים. עוד מעט משנה סטאטוס – לסבתא.

לא נוסע לי טוב ה”עד דלא ידע” הזה של פורים. פעם אחת ניסיתי. עראק, ויסקי, ואן גוך – וכלום. עד

הוא צייר, פסל, מאייר ספרים, מלמד אמנות, מוזיקאי, סופר ומשורר. עיתונים – לא. ספרים – לפני השינה. האורח שלי לשבת

עם התה והחמין והספרים הישנים. בשבת, אני בבית, נקודה. בטח בחורף. בכל זאת, הצליחו לשכנע אותי לצאת בשבת אביבית לטיול