אני רוצה לקוות שיהיה פה טוב יותר וכדי שזה יקרה, אנחנו חייבים תקווה בלב, כי אחרת לא נצליח להמשיך
מתבקש שאכתוב השבוע על הבחירות שהיו. אני כותבת רגע לפני שיש סיכומים סופיים, אבל יש כיוון. אני שומעת בטלוויזיה את מתנגדי נתניהו מחכים לנפילתו ומכפישים אותו. זה קצת צובט לי בלב. זה בסדר שהם חושבים שהוא לא טוב ושהם רוצים להחליף אותו. לגיטימי ודמוקרטי, אבל הייתי רוצה לשמוע פחות גידופים ושנאת אחים ויותר את שמחת הניצחון של כל צד אחר ואת הטוב והיתרונות שהוא יביא.
עצם השנאה הזאת צובטת לי בלב. בעיניי, זה מוכיח שלא למדנו כלום ולא השתנה כלום. הגעתי לבחירות האלו בלב כבד. באמת שלא ידעתי מה נכון להצביע ואת מי אני רוצה לראות בהנהגה. מודה שאצלי, באופן אישי, יש כל מיני חברי כנסת שאני מכירה את העשייה שלהם ומעריכה אותה מאוד. אבל מראשי הרשימות אף אחד לא ממש נגע בלבי כמנהיג. בסוף, הלכתי עם הלב ואני מקווה שבחרתי נכון. אני רוצה לקוות שלא נצטרך סיבוב שני ושיהיה פה טוב יותר וכדי שזה יקרה, אנחנו חייבים תקווה בלב, כי אחרת לא נצליח להמשיך. כדי לחזק את עצמי, למדתי קצת מהמקורות על התקווה.
אין ייאוש בעולם כלל
תקווה היא ציפייה להתרחשות דבר טוב, אמונה שדבר חיובי יקרה בעתיד טוב יותר מההווה. היא כוללת רגש של ציפייה ורצון .
"קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'", (תהילים כ"ז, י"ד). הכפלת המילה "קווה", היא להדגיש שלא לוותר, גם אם נראה שאין מענה מידי.
מדרש תהילים: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים". התקווה איננה עיוורון למציאות, אלא אחיזה באפשרות לשינוי.
הרב קוק אומר: "התקווה היא הכוח המחזיר את הנשמה אל מקורה וממלא אותה אור חיים גם בימים של חושך".
ויקטור פרנקל ("האדם מחפש משמעות"): האדם יכול לשאת כמעט כל "איך", אם יש לו "למה" – תקווה היא ה"למה" הזה.
רבי נחמן מברסלב – "אין ייאוש בעולם כלל", (ליקוטי מוהר"ן), מדבר על תקווה אין-סופית גם במקומות הנמוכים ביותר.
הרב קוק כתב באורות התחייה (ה'): "התקווה היא יסוד הגאולה, והאמונה היא אור הגאולה". האמונה היא הבסיס הפנימי, מאירה את הדרך, התקווה מניעה אותנו לפעולה.
בתקופה שלנו, התקווה היא הכוח שמרים לנו את המבט מעבר לעננה הכבדה ומזכיר שיש אור בקצה המנהרה. התקווה אינה התעלמות מהמציאות, אלא בחירה לראות בתוכה את הדרך לטוב. כמו שכתב הנביא זכריה: "שובו לבצרון אסירי התקווה" – גם כשהלב כבול בכאב, התקווה משחררת אותנו פנימה, מעניקה לנו כוח לפעול, לאהוב ולהאמין שהטוב עוד יבוא. אנחנו מקווים לימים טובים יותר, לשקט, לביטחון, לשגרה. מקווים שהילדים שלנו יוכלו לגדול כאן בביטחון בלי לדאוג ולפחד, שנוכל להתפרנס בכבוד, שהמחלוקות לא יקרעו אותנו ושנרגיש שוב גאווה במדינה שלנו.
מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס של אוריה, כ-25 יחידות
המצרכים:
200 גרם חמאה רכה מאוד
200 גרם סוכר לבן
80 גרם סוכר חום כהה דביק
2 ביצים בטמפרטורת החדר
10 מ"ל תמצית וניל
350 גרם קמח
4 גרם סודה לשתייה
2 גרם מלח
250 גרם שוקולד צ'יפס, או שברי שוקולד לבן חום מריר
ההכנה:
במיקסר עם וו גיטרה, מקרימים את החמאה עם הסוכרים לעיסה אחידה. מוסיפים ביצים ומחית/תמצית וניל ומערבבים במהירות גבוהה – עד לקבלת עיסה אחידה וחזקה.
מוסיפים קמח, סודה לשתייה ומלח ומערבבים במהירות נמוכה, רק עד איחוד החומרים. מוסיפים את התוספות ומערבבים לפיזור בבצק.
מקררים את הבצק כחצי שעה במקרר, שיהיה קר ונוח לעבודה.
מחממים תנור ל-170 מעלות טורבו.
מכדררים כדורים לא גדולים ומניחים על תבנית במרווחים.
אופים את העוגיות על טורבו במשך שבע דקות ואז מחליפים למצב סטטי, עד סיום האפייה, בערך שבע דקות נוספות.
שבת שלום ותקווה גדולה לטוב
