הוא מגדל “בהצלחה מסוימת ארבעה ילדים ו-200 דונם אפרסקים“. דור שני במשק המשפחתי וחולם לפרוש בגיל 55 ולעבור לתל אביב, שזה כמו ששואלים אותך מה אתה הכי אוהב פה ואתה עונה: את הכביש החוצה. האורח שלנו לשבת הוא איתמר גור, מנוב
קצת על עצמך
“איתמר גור, בן 46, נשוי ומגדל בהצלחה מסוימת ארבעה ילדים ו-200 דונם אפרסקים“.
עיסוק
“חקלאי, דור שני במשק המשפחתי. יש לנו משתלת נשירים מסחרית וכאמור, מטע אפרסקים, נקטרינות ושזיפים“.
מגורים
“גר בנוב, המושב הכי טוב, מכיל, מגוון ומטופח בגולן“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בבאר שבע. הגעתי לנוב בגיל שנתיים ולמעט שבע שנות גלות במודיעין, ועוד ארבע ביונתן, אני כאן כל חיי“.
איך נראה יום שישי שלך?
“חקלאים עובדים כל השבוע. למען האמת, זה פלא שאנחנו לא עובדים בשבת. אז בוקר שישי נראה בעצם כמו כל בוקר רגיל. אני קם סביב חמש וחצי ויוצא לשטח לראות שהיום מתחיל כמתוכנן. בשאיפה שאצליח לגנוב שעה שעתיים עם האישה, אנחנו משתדלים לצאת לאנשהו. הבחירה מאד קשה, כי יש מגוון כל כך גדול של מקומות בגולן. בערך בשעה אחת בצהריים, אנחנו חוזרים הביתה ומתחילים להכין את השבת“.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“לצערי, הרגלנו את הילדים למזון עילית, ככה שהארוחות צריכות להיות מאוזנות מבחינה קלורית ומגוונות מבחינה קולינרית. בערב שבת, אוהבים אצלנו סלמון בתנור, או שווארמה שאני עושה במו ידיי ולמחרת, שניצלים בתנור (לא לצקצק, זה להיט!) ועוד מנה בשרית.
“תמיד יהיו סלטים ותוספות שוות. מאוד חביבה עליי הפסטרמה של אנקווה מאליעד, סליחה על הפרסומת הסמויה וכמובן, מנה אחרונה עמוסת סוכר, או קצפת“.
שבתות במושב תמיד היו כיפיות. אצל הוריי, הארוחות נמשכו נצח, אז כל החברים היו מתכנסים אלינו הביתה ומצטרפים לארוחה. חוץ מזה, שבת בצהריים ביישובים דתיים זו ממלכת הילדים. כל המבוגרים טרוקים במיטות ומשאירים את השטח פנוי למעשי קונדס
זיכרון ילדות משבת
“שבתות במושב תמיד היו כיפיות. אצל הוריי, הארוחות נמשכו נצח, אז כל החברים היו מתכנסים אלינו הביתה ומצטרפים לארוחה. חוץ מזה, שבת בצהריים ביישובים דתיים זו ממלכת הילדים. כל המבוגרים טרוקים במיטות ומשאירים את השטח פנוי למעשי קונדס“.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“הכי כיף בשבת זה הזמן שאחרי הדלקת נרות, כשכולם רחוצים, יפים ומריחים. הטרפת נרגעת ושוב מגלים שלמרות הלחץ, הספקנו הכול“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“מתלבט בין עגנון למיגל דה סרוונטס, אם כי עגנון נראה לי טיפוס מעט עגמומי. סרוונטס, לעומתו, כתב את דון קישוט, שזה הספר הכי מצחיק שידוע לאדם (ברצינות, רוצו לקרוא)”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“קורא ספרים, צופה בסדרות, כותב למגירה ומטריל קבוצות וואטסאפ“.
איך השפיעה עליך הקורונה?
“העצים לא הפסיקו לצמוח, ככה שעבדנו כמעט כרגיל. מה שכן הציק לי מאוד – שהבית הופקע ממני לטובת בני המשפחה“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“הראשון והחשוב הוא ש-95% מהבעיות נפתרות מעצמן והשני שמתייחס בעיקר למכתבים שמקבלים בדואר, מכל מיני מוסדות שלא אזכיר את שמם, אבל מאוד אוהבים את הכסף של כולנו וכתובים בעברית, שאתה מבין כל מילה בפני עצמה, אבל איכשהו המשפטים לא מתחברים והוא הולך ככה: ‘תתעלם – אם זה חשוב הם ישלחו שוב‘”.
פינת חמד, או מסלול אהוב עליך בגולן?
“טיילת דרום הגולן מהממת בכל עונה ומזג אוויר. בעיניי, זה אחד מהפרויקטים המוצלחים שנראו כאן מאז שסמי בר לב שרף את שדה הקוצים ההוא והקים עליו את קצרין. חביבים עליי מאוד גם מישורי מזרח הגולן, אם מתעלמים רגע מהטורבינות, זה הכי קרוב לוויומינג שיש לנו“.
מה אתה מאחל לעצמך?
“לפרוש בגיל 55 ולעבור לתל אביב“.
