בפרק האחרון של "המרוץ למיליון", החבר'ה נדרשו לבצע החלקה על חול ונמרחו על הדיונה כל פעם מחדש. נקרעתי מצחוק במוצאי השבת האחרונה, מצאתי את עצמי

אולי הגיע הזמן להילחם גם על הבית שלנו מבפנים: על האחדות, על אהבת אחים, על ניקוי הרוע והשחיתות. אולי אם ננצח שם, משהו גם בחוץ

בתוך הימים המורכבים שאנחנו עוברים, כשיש לא מעט מתח ומחשבות שמתרוצצות, אולי מה שאנחנו הכי צריכים זה לעצור רגע ולמצוא דרכים קטנות להכניס קצת אור

יש משהו במזג האוויר הנעים, ובפרחים הצבעוניים מסביב, שמכניס בי אנרגיה טובה. כאילו הטבע אומר שתכף יבואו ימים טובים של התחדשות ושתכף – פסח אני

אני לא הטיפוס שקובע דברים הרבה זמן מראש. קשה לי, למשל, לקבוע תורים ארוכי טווח, או מפגשים רחוקים. גם חופשות אני לא אוהבת לקבוע חצי

לא לשמוע יותר מדי חדשות ולא לתת לפחד לגור בלב דרך קבע. אנחנו מנסים לשמור על שגרת חיים בתוך הבית, גם כשבחוץ רועם השבת האחרונה

איכשהו, השנה, משנכנס אדר, לא ממש הרביתי בשמחה. היו לי מחשבות על פסח, שהורידו לי. אני גם בשנת אבל על אבא, אבל כן הייתי רוצה

המתבגרת קיבלה תעודת מחצית של ילדה מצטיינת. יצאנו לחגוג. אנחנו לא חוגגים רק ציונים במשפחה שלנו. מה שחשוב לנו אלה המאמץ, הרצון ומה שמסביב בשבוע

מצאתי את עצמי יושבת במלתחות, בלי כוס קפה ביד ומקשקשת עם מישהי שלא פגשתי שנים, כאילו נפגשנו עכשיו באמצע בית קפה קטן ואינטימי השבוע, במלתחות

מכירים? תחושה כזאת, משהו חסר ואת לא יודעת לשים את האצבע על מה זה. כאילו שכחתי משהו, משהו חסר, אבל מה? בוקר אחד, כשאני יוצאת

יש אנשים, לא שופטת, שגם ביום שני יחממו מהחמין שנשאר משבת. אצלי היה מקרה אחר: פתאום, משום מקום, התחשק לי חמין ביום שני. עכשיו, חמין

השבוע התקיים יום החיבוק הבין-לאומי. מחקרים מצביעים על כך שאנשים שמתחבקים יותר חולים פחות, רגועים יותר, ולעתים אף מחלימים מהר יותר השבוע התקיים יום החיבוק

כמו שהחיים קורים, פספסתי, פשוט שכחתי, הזדמנות לראיין את נילי יהב, מקצרין, שנלקחה לבית עולמה, בשבוע שעבר. אישה מיוחדת, שלא נתנה לסבל לנהל לה את

הילד התלונן שייבוש בגדיו במייבש הכביסה מכווץ אותם. נעלבתי כמו נערה, בשמי ובשם המייבש, אבל לא אחזור להציב מתקן ייבוש בסלון ביום שישי אחד, כמה

כבר בחמישי בערב, התקבלה הודעת וואטספ מקוראת, שאפתה כעכות, הוצפה געגועים וחרה לריחות הילדוּת. כל תגובה כזאת מרגשת אותי ממש בשבוע שעבר, בסוף הטור, הוספתי