לשמר רגעים יפים
פייסבוק העלה זיכרון שבדיוק לפני 10 שנים… ממש לאלבום של זיכרונות, עם תמונות מאירועים משמחים. אז מה אם אנשים לא מבינים למה אחרים מעלים תמונות
דף הבית » טורים אישיים » הטור של יעלי
פייסבוק העלה זיכרון שבדיוק לפני 10 שנים… ממש לאלבום של זיכרונות, עם תמונות מאירועים משמחים. אז מה אם אנשים לא מבינים למה אחרים מעלים תמונות
השמלה השחורה, הכי יפה ואהובה שלי, כבר לא עולה עליי איזה זמן. גם לא אחרי שבוע מחלה שלקח אתו איזה שני קילו. מצד שני, תכף
כבר שבוע אני עם שיעול עד לב השמים, חום וקול שנעלם. אבל מה אני, יש את המאוכזבים שהפסידו בבחירות. גם כואב. איך אמר הרופא? כולם
אני כבר לא יכולה לראות חדשות. כשאני חוזרת מהעבודה, עייפה ומחפשת קצת שקט לעצמי, אני “בורחת” ל”ורג’ין ריבר”, סדרת אסקפיזם ב”נטפליקס”, חמש עונות כיפיות בקורונה,
מזמן לא דיברנו על קפה. הידעתם? לכל אחד יש את ההפוך שלו. לי, כמובן, יש את שלי, כמו שאני אוהבת וכמו שקשה למצוא בבתי קפה,
הדרך לחמין טוב עוברת בתיבול טוב ובהצצות לסיר מדי פעם, לבדוק. חשוב לכסות ולשים מים במידה נכונה. חמין זה סיר חם של שבת, עם ריח
בשבוע שעבר, נפלו שלושה טילים ב”שטחים פתוחים”, סביב מושב יונתן. אחד מהם, בום עצום ונורא, נפל בכביש הגישה לישוב. איזה פחד ערב אחד השבוע, הגעתי
באתי מהגולן לאירוע במרכז, עטופה בשכבות הגנה מפני הקור. באולם, היו נשים עם שמלות ללא שרוולים, בלי ביגוד מחמם. לא הבנתי. ואז כן בשבוע שעבר,
הייתי מוטרדת. בלי אנרגיות לכלום. באסה. נכנסתי עם המתבגרת למטבח לבישולי השבת. ריחות הבישולים כבר היטיבו אתי קצת ואז… מחווה קטנה, אך מרגשת, של האיש, משכה
השבוע, היינו בחתונה, לכמה שעות, התנתקנו מצער התקופה והרגשתי שזה בסדר שמותר לנו לשמוח והייתה לי תפילה שהשמחה הזאת תפתח פתח לעוד הרבה שמחות השבוע,
כמה פעמים בחיינו אנחנו מקבלים בדיוק את מה שאנחנו מבקשים, רוצים צריכים ולא שמים לב להשגחה וליד ה’ ומקבלים זאת כמובן מאליו? עובר אורח מותש
התכוונתי להקליל קצת עם טור על אוכל ונוסטלגיות, אבל אימא שלי הזכירה לי שבשבוע הבא חל יום אזכרה של אחי מאיר ז”ל. כל החיילים והצעירים
היה לי פאנצ’ר בגלגל. היה תור גדול. כשחזרתי, לא היה תור, אבל הצמיגאי אמר שהוא לא יכול לתקן לי. התעצבנתי. בסוף, התברר לי (שוב): אנחנו