כמה התרחקנו מהשגרה. כבר שנים, שאנחנו חיים ממשבר למשבר, כאילו החיים עצמם ממתינים לרגע שבו יהיה מותר ואפשר שוב פשוט לחיות שלוש שנים של מלחמה

בשבתות החיסרון מורגש יותר. הכיסא שלו נשאר ריק, כאילו מחכה שאולי עוד רגע יחזור וישב עליו בחולצה הלבנה, מואר ויפה ומחייך. שנה למותו של אבא

למה אנחנו מצלמים את הקפה של הבוקר? את הכלב שנרדם על הספה? את העוגה שיצאה מהתנור? אולי כי זה הפך להיות ספר הזיכרונות החדש שלנו

לכבוד שבוע הספר בחרתי להמליץ לכם השבוע על הספר "ארבע ההסכמות" מאת דון מיגל רואיס ספר קטן ודק המבוסס על חוכמה עתיקה ומציע דרך פשוטה

בטח כשמדובר באמונות טפלות. חתול שחור מביא מזל רע? ילד שעברו מעליו לא יגדל? בואו, אין לזה שום קשר למציאות עד ממש לאחרונה, בכל פעם

כמה כוח אנחנו נותנים לדעות של אחרים. הרבה יותר מדי. חשוב ללכת עם הלב שלך ולא עם הלב של כל העולם. רק את יודעת מה

אני אוהבת את חג השבועות, חג מתן תורה, חג הקציר והביכורים וגם חג המים והחלב והדבש. אני אוהבת את שבועות לא בגלל האוכל, אלא בגלל

לפעמים, אנחנו מפספסים בגלל פחד, חוסר ביטחון, חוסר תשומת לב, או פשוט כי לא קראנו נכון את הסיטואציה השבוע, נזכרתי שלפני שנים הזמינו אותי לאודישן

יש לי לא מעט ספרים שעוסקים באושר. השאלות, החיפושים, הניסיון להבין מה באמת גורם לנו להרגיש טוב, שלמים, מסופקים השבוע, בחנות ספרים, מצאתי את הספר

בפרק האחרון של "המרוץ למיליון", החבר'ה נדרשו לבצע החלקה על חול ונמרחו על הדיונה כל פעם מחדש. נקרעתי מצחוק במוצאי השבת האחרונה, מצאתי את עצמי

אולי הגיע הזמן להילחם גם על הבית שלנו מבפנים: על האחדות, על אהבת אחים, על ניקוי הרוע והשחיתות. אולי אם ננצח שם, משהו גם בחוץ

בתוך הימים המורכבים שאנחנו עוברים, כשיש לא מעט מתח ומחשבות שמתרוצצות, אולי מה שאנחנו הכי צריכים זה לעצור רגע ולמצוא דרכים קטנות להכניס קצת אור

יש משהו במזג האוויר הנעים, ובפרחים הצבעוניים מסביב, שמכניס בי אנרגיה טובה. כאילו הטבע אומר שתכף יבואו ימים טובים של התחדשות ושתכף – פסח אני

אני לא הטיפוס שקובע דברים הרבה זמן מראש. קשה לי, למשל, לקבוע תורים ארוכי טווח, או מפגשים רחוקים. גם חופשות אני לא אוהבת לקבוע חצי

לא לשמוע יותר מדי חדשות ולא לתת לפחד לגור בלב דרך קבע. אנחנו מנסים לשמור על שגרת חיים בתוך הבית, גם כשבחוץ רועם השבת האחרונה