יש משהו במזג האוויר הנעים, ובפרחים הצבעוניים מסביב, שמכניס בי אנרגיה טובה. כאילו הטבע אומר שתכף יבואו ימים טובים של התחדשות ושתכף – פסח
אני אוהבת את האביב. את הימים האלה שאחרי הגשם, כשהאדמה עדיין מכוסה בירוק ובפריחה מרהיבה וצבעונית, השמים נצבעים בכחול נקי והשמש יוצאת ברוך ומלטפת אחרי ימים קרים. יש משהו במזג אוויר נעים, ובפרחים הצבעוניים מסביב, שמכניס בי אנרגיה טובה ותחושה אופטימית. כאילו הטבע מזכיר לי שתכף יבואו ימים טובים של התחדשות ופריחה.
כשהאביב מגיע, גם פסח כבר תכף כאן. אני פחות מתחברת ללחץ של ההכנות. השנה, אולי יותר מתמיד, הלחץ הזה פחות מורגש באוויר. הימים של המלחמה משנים סדרי עדיפויות, משבשים את השגרה ומכניסים אותנו לפרופורציות אחרות. נראה לי שפתאום פחות חשוב אם החלון מבריק ויותר חשוב מה שלום האנשים שאנחנו אוהבים.
אצלי הקטע של ניקיון פסח הוא בעיקר זיכרונות ילדות שאני פחות אוהבת. אצלנו, ההכנות לפסח היו מאוד מלחיצות ומעייפות. כבר בט"ו בשבט, אימא שלי הייתה מדברת על זה שצריך להתחיל לנקות לפסח ויום אחרי פורים, כשהבית עוד מלא ממתקים, היינו נכנסים למבצע חיסול מהיר.
הבית היה מתהפך, ארונות מתרוקנים, מזרנים יוצאים החוצה, כריות נפרמות כדי להוציא מהן את הצמר, כן, פעם היו ממלאים את הכריות בצמר. היינו ממרקים את כל החלונות והפאנלים מכבסים את כל השמיכות השטיחים והווילונות. אפילו הקירות היו נצבעים כל שנה. היה לנו בית קטן, אבל הניקיונות לא נגמרו והעבדות נמשכה אצלנו יותר מחודש. כנראה חלק מהסיפור של הפסח.
לנקות את האִיום
אצלי זה אחרת. אני כן בעד ניקיון, כן לסדר, כן לאוורר, אבל בלי לחץ ובלי פאניקה. מה שנספיק, נספיק. העיקר שלא יהיה חמץ. מעבר לניקיון הבית, פסח מזמין אותנו לניקיון פנימי עמוק. זה הזמן לנקות את הלב. לשחרר כעסים, פחדים, מחשבות שמכבידות. לעשות סדר במגירות הפנימיות שלנו. לבחור על מה אנחנו מוכנים לוותר ואיזה מקום אנחנו מפַנים לטוב שיכול להיכנס.
בימים אלו, כשהמציאות שלנו לא פשוטה, אנחנו בתוך תקופה של אי ודאות ושל דאגה ובכל זאת, יש גם רגעים של חסד. נפילות רבות שמסתיימות אחרת ממה שיכול היה להיות. תחושה של שמירה, של השגחה, שמלווה אותנו גם כשהלב מתכווץ.
הלוואי שנצליח לנקות את מה שמאיים עלינו מבחוץ. יש תקווה לנקות מעלינו את האויב את האיום, את תחושת חוסר הביטחון. תקווה לסיום הלחימה, לחזרה לשגרה מבורכת, לנשימה עמוקה יותר.
מה שבאמת חשוב
אז רגע לפני החג, כשהבית מתחיל להריח מפסח ויש קצת יותר מקום בארונות, ואני מוצאת אבדות קטנות שנעלמו, אני עוצרת גם רגע פנימה. סולחת לעצמי, מרפה מהשלמוּת ומזכירה לעצמי מה באמת חשוב. כי בסופו של דבר, לא האבק שבפינות הוא הסיפור של פסח. להפך. הסיפור הוא לצאת מהעבדות, לזכור את יציאת מצרים והנסים שקרו לנו ולהבין איך אנחנו בוחרים לחיות נכון.
איך אנחנו מנקים לא רק חמץ, אלא גם פחדים, מתחים ועומס מיותר. ובתוך ימי הלחימה, כשהמציאות עדיין לא יציבה ולא ברורה, והלב לא תמיד שקט, אנחנו נאחזים גם בנסים הקטנים, באותן נפילות שמסתיימות אחרת ממה שיכול היה להיות.
לקראת פסח, כשהאביב כבר פה והצבעים הבוהקים מסביב מאירים לי משהו בלב, אני מבקשת לכולנו, שנזכה לסיים את התקופה הזו בטוב ובניצחון. שננקה מעלינו את האיום, את הפחד, את הכיווץ.
שנגיע לחירות אמיתית בפסח הזה כאן, בארץ שלנו. לחיות בביטחון, בשקט, בפשטות ובאהבת אחים.
