כמה כוח אנחנו נותנים לדעות של אחרים. הרבה יותר מדי. חשוב ללכת עם הלב שלך ולא עם הלב של כל העולם. רק את יודעת מה נכון וטוב לך
השבוע, על כוס קפה, חברה סיפרה לי שהיא רוצה לעשות שינוי, צעד משמעותי בחיים שלה. הבעיה היא שהיא לא באמת חוששת מהשינוי עצמו. היא חוששת ממה שיגידו עליו במשפחה והחברים.
פתאום, זה הדהד בי, כמה כוח אנחנו נותנים לדעות של אחרים. "האמת היא", אמרתי לה, "תמיד יהיה למישהו מה לומר עלינו, טוב, רע, או סתם הערה מיותרת… הרבה פעמים המשהו הזה ממש לא נכון, זו הפרשנות שלהם והם לגמרי לא יודעים מה עובר עלינו ולמה החלטנו על צעד מסוים וזה מבאס ומעצבן, אבל קורה כל הזמן".
כשהיא שאלה לדעתי, הצעתי לה ללכת עם הלב שלה ולא עם הלב של כל העולם, ולעשות מה שנכון וטוב לה. כי רק היא יודעת מה טוב לה ובסוף, זה הסיפור שלה והיא צריכה לחיות בתוכו ולא כל האחרים. אחרי ששתינו יחד קפה בכיף, וקצת קשקשנו על החיים והפוליטיקה והמלחמה, וכל מה שיש לנו להגיד על מה שקורה פה ויש לנו הרבה מה להגיד, השלמנו סיפורים על החיים והילדים, נזכרתי בפוסט שמישהו כתב ברשת ושלחתי לה:
"תמיד יש לאנשים מה להגיד! התחתנה מוקדם – היא בטח בהיריון. התחתנה מאוחר – היא בטח טיפוס בעייתי. התחתנה עם מישהו פשוט, יגידו שהוא פושטק, התחתנה עם עשיר, יגידו רודפת בצע. רזית, יגידו שאת חולה, השמנת יגידו שאת בהיריון… לא עובדת, יגידו עצלנית, עובדת בשתי עבודות, יגידו אוהבת כסף. תצאי לבלות, יגידו חית לילה שובבה, לא תצאי, יגידו שאת יבשה ומבזבזת את החיים. לא מאופרת, יגידו מוזנחת, מאופרת, יגידו 'מה זה פורים ובשביל מי התאפרה?', התגרשת – יגידו בטח בעלה בגד בה…".
ללכת עם הלב
היא חייכה והרגשתי שמשהו בה השתחרר, כי היא פתאום קלטה שבאמת לא חשוב מה, כמה ולמה, איך, או מה נעשה, תמיד יהיה לאחר מה לומר, או לחשוב… ומה שהכי חשוב זה שנהיה שלמים עם עצמנו ונעשה מה שטוב לנו. לא פחות חשוב מזה לזכור להיזהר בלשוננו, כשאנחנו מדברים על מישהו אחר. אין לנו שמץ של מושג מה באמת עובר על אנשים.
מילדות, אני מכירה את המה-יגידו הזה וממש מנסה לשחרר אותו, אם כי לפעמים, הוא מנצח… מה יגידו השכנים, מה יגידו החברים, מה יגידו במשפחה, בעבודה ובמקרים קיצוניים, מה יגידו אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים ולא נפגוש לעולם.
מסתבר שאני לא היחידה ויש כמוני רבים…
בהזדמנות שניתנה לי, הזכרתי לחברה, תכירי בערך עצמך. את שווה ואלופה ואל תחכי שמישהו יגיד לך את זה. לכי עם לבך ועם הקול הפנימי שלך. הסביבה לא מכירה את הסיפור המלא, רק את הגרסה שהם המציאו לעצמם.
זה לא אומר שצריך להתעלם מכל עצה, רעיון, הארה וביקורת. לפעמים, אפשר ללמוד ממנה. אבל יש הבדל בין להקשיב לבין לתת למה שאחרים אומרים לנהל לנו את החיים.
הערך שלנו לא נקבע לפי מה שאומרים עלינו, אלא לפי מה שאנחנו יודעים וחושבים על עצמנו. ומי שבכל זאת רוצה לדבר? שידבר. מי ישמע.
