כמו שהחיים קורים, פספסתי, פשוט שכחתי, הזדמנות לראיין את נילי יהב, מקצרין, שנלקחה לבית עולמה, בשבוע שעבר. אישה מיוחדת, שלא נתנה לסבל לנהל לה את רצונותיה ויעדיה. יהי זכרה ברוך
בשבוע שעבר, הלכה לעולמה נילי יהב, מקצרין, אחותו של דידי, חברנו ממושב יונתן, ממקימי היישוב שלנו, זה שנקרא על שם אחיו יונתן ז"ל. לפני למעלה משנה, פניתי אל דידי בבקשה שיתארח במדור שלי פה בעיתון – "אורח לשבת". בצניעותו המוכרת, הוא אמר שפחות מתאים לו להיחשף, אבל הציע רעיון אחר: "תראייני את נילי, אחותי". אמרתי לו שאשמח. כמו שקורה לפעמים, החיים המשיכו והרעיון נעלם לי מהזיכרון.
כששמעתי בשבוע שעבר שנילי נפטרה, משהו בי התכווץ. איך שכחתי? למה לא כתבתי עליה? הרי אני תמיד מחפשת אנשים, סיפורים, נשמות מיוחדות. על אף שהייתה לי ישיבת עבודה בזמן הלוויה, הודעתי שלא אוכל להגיע והלכתי. הרגשתי שאני חייבת להיות שם. שם, בין המילים ההספדים והדמעות, הבנתי שפספסתי היכרות עם אישה יוצאת דופן. נילי כבר לא כאן כדי לראות את תמונתה פה בעיתון, אבל הסיפור שלה ראוי להישמע. את הטור הזה אני מקדישה לזכרה.
מורה לכולנו
נילי חיה עם מחלה נדירה, מחלת וילסון, שבה יש הצטברות לא תקינה של נחושת בגוף, בעיקר בכבד, במוח ובעיניים. עם השנים, הנחושת מצטברת וגורמת לנזקים קשים.
אצל נילי, המחלה ממש התפרצה בגיל תשע והובילה לנכויות ולקשיים רבים, שהלכו והחמירו עם השנים. אבל היא מעולם לא הגדירה אותה. נילי הייתה אשת שיחה, חברה טובה לנשים רבות שראו בה אוזן קשבת ולב פתוח ובנוסף, הייתה אמנית שהשאירה אחריה יצירות רבות שעיטרו את ביתה. אכן אישה מיוחדת! למדתי עליה בלוויה, מדברים שאמרו עליה אוהביה, וביניהם חברתה דנית דרימר, מקצרין, שספדה לה: "נילי יקרה ואהובה, זכיתי להכיר אותך לפני כ-20 שנה. מיד ראיתי שאת אישה מיוחדת וחזקה. היית המטופלת הראשונה שלי בבריכה וניסינו לעזור לך לנוע במים עם פחות כאב. ביקרתי בדירתך היפה בקצרין, מוקפת בעבודות האמנות שלך, כולן מחוברות לטבע שכל כך אהבת. לאחר מכן, ביקרתי אותך כמה פעמים ב'בית הזית', בעין גב. שם, על שפת הכנרת, היינו לוקחות אותך לטיולים בכיסא גלגלים ואת כל כך נהנית מהטיולים האלה. גם כשלא יכולת לדבר, הבנו אותך, את הלחישות, את שפת הגוף ואת המילים שיצרת בלוח האותיות שלך. תמיד היית חייכנית וחברותית ואהובה על כל חברותייך. לאורך כל הדרך הלא-פשוטה בכלל שמרת על אופטימיות מיוחדת והיית מורה גדולה לכולנו איך לחיות עם אתגרים וקשיים. לפעמים, היה נדמה שלעולם לא תעזבי אותנו, כי את הרי מסוגלת להתגבר על הכול".
חיים מלאים
כשנפגשנו בשבעה, דידי סיכם את חייה במילים שנגעו בי עמוק: ״על אף מחלתה, נכותה וסבלה, נילי הצליחה למלא את רוב רצונותיה ויעדיה. היו לה חיים מלאים, שמחים ומאושרים עד גיל 82".
יצאתי מהלוויה של נילי עם תחושת פספוס, שלא הכרתי אותה, אבל עם האור שהשאירה אחריה. הפנמתי שוב משהו חשוב על החיים ועל הזמן. כמה קל לדחות, כמה פשוט לומר אחר כך. בלי לומר מילה, בלי להכיר אותה באמת, נילי לימדה אותי שלא מחכים לתנאים מושלמים כדי לחיות חיים מלאים ולשמוח במה שיש. נילי בחרה בחיים שיש בהם נוכחות, משמעות ושמחה, יחד עם כל הקשיים שהתמודדה אתם. זה חלק ממי שהייתה, הרבה מזה גם בזכות החינוך שקיבלה. אני הזכרתי לעצמי לא לדחות הזדמנויות, כי לא תמיד הן חוזרות.
יהיה זכרה של נילי יהב ברוך.
עלייה לקברה וגילוי מצבה ביום שלישי (יום השלושים), ט"ז בשבט (3.2), בשעה 13:30
