שיחה ברכבת עם עורכת דין לחוצה החזירה אותי למחשבה שנשים, כשהן פועלות יחד, הן כוח משמעותי ומועצם, שיכול לנהל את העולם וגם: עיד אלבנאת השבוע,

עם רכב עמוס בטרמפיסטים וארגזי פירות, חטיפים ופינוקים, הוא מסתובב ברחבי הארץ, מבקר פצועי צה“ל בבתי החולים, כחלק מפעילות העמותה שהקים, “איתכם כל הדרך“ אני

התחילה בקטן, עם כמה צנצנות של ריבה שרקחה במטבח הבית ואנשים אהבו והביקוש גדל וגם ההתלהבות שלה. אישה מרתקת וחברה חדשה. ככה ביום ההולדת שלי,

אני תמיד מרגישה חרדה רגע לפני הטסט וביום עצמו, אני מתוחה ולחוצה. אני  מכינה את עצמי – מה כבר יכול להיות, כבר נכשלתי כמה פעמים

אנחנו והילדים הצבענו אותו דבר, בלי לתאם. ככה יצא. בנערותי, נדמה לי, הדברים היו אחרים. אני לא זוכרת שאמרו שם למה לא לבחור באחרים. אני

בעגלת הקפה בנטור, אכלנו עוגה שהעיפה לאיש את הסכך. “קחי ממנה מתכון“, הוא אומר לי. לא היה לי נעים. ניגשתי בכל זאת. לא נתנה. מצאתי

כמו בשיר. חגי תשרי עברו עליי ממש בטוב ובנעימים, כולל איזו תובנה מוארת בשמחת תורה. שמחתי לקום לשגרה של “אחרי החגים” ואיך לומר? להתחיל מבראשית

תמונת החג ברורה בראשי: מסתובבת רגועה ונינוחה, בבית הנקי והיפה שלי, עם השמלה הלבנה, כשריחות הבישולים של החג מפיצים ריח עד לבית הכנסת ופרחים יפים

קולות החופש הגדול מתחלפים אט אט בצלילים של חודש אלול. הספקנו לחטוף אקורד סיום עם “טיפקס” ועכשיו, הזמן להתעורר על עצמנו, להגיש חשבון. לעשות חשבון