מושב יונתן חוגג 50 שנה לייסודו וגם אני חוגגת 50 לייסודי. חג השבועות הוא היום החמישים הסוגר את הספירה מפסח
השנה, מציין מושב יונתן את שנת היובל, חמישים שנות התיישבות ציונית אידאולוגית. מושב שהתחיל כהיאחזות קטנה במרום גולן, עבר דרך תל פארג' והשתרש לבסוף ביישוב הקבע יונתן. המושב נקרא על שמו של יונתן רוזנמן ז"ל, שנפל כטנקיסט במלחמת יום הכיפורים. אחיו, דידי ידין, הוא ממקימי המושב.
יונתן החל כמושב שיתופי עם ענפי חקלאות מגוונים ומצליחים. עם השנים, עבר הפרטה חלקית, אך נותר מושב חי, תוסס ושומר על ערכיו. כיום, גרים בו כ-170 משפחות, צעירות וותיקות, ביניהן גם בנים ובנות חוזרים, מחוברים לטבע, לאדמה ולחיי קהילה מלאי ערבות הדדית. במהלך השנה, נחגגו מספר אירועים לציון היובל והשיא צפוי להגיע בחג המשק, באיסרו חג שבועות – 50 שנה של אהבת הארץ, של עשייה ושל חלום שהתגשם.
גם אני, כמו יונתן, בת חמישים ובמהלך השנה, אספתי חוויות וחגיגות. השבוע, השתתפתי במפגש 50 עם חברי הילדות שלי מצפת. כמה חודשים קודם, פתחנו קבוצת ווטסאפ, הרבה מהאנשים שזמן רב לא ראיתי, את חלקם לפי התמונות אפילו לא הצלחתי לזהות. הייתה ציפייה וסקרנות רבה בלב.
כשנפגשנו, צפו ועלו זיכרונות מרגשים. חבר אחד סיפר שזכר את אבא שלי בבית הכנסת, אחרת נזכרה באימא שלי מארחת ומבשלת. מישהי הזכירה חוויות שכנות ועוד… ככה, סיפרנו, צחקנו, התרגשנו ופתאום הבנו כמה עברנו, כמה השתנינו, וכמה בכל זאת נותר בנו מהילדים שהיינו ושנשארנו מחוברים בלבנו לצפת, לעיר הולדתנו, לשכונות, לסניף "בני עקיבא", לפלאפל בעיר ולנקודות ציון משמעותיות בנוף הילדות. הייתה זו תזכורת לכך ששורשים לא נעלמים, הם חלק משמעותי מהאנשים שהפכנו להיות ותמיד יהיה להם מקום חם בלב.
רגע לפני שבועות, חג של שפע, של תורה ושל ארץ, אני עוצרת לרגע לחשוב על היסודות שמחזיקים את הסיפור שלי, ושל כולנו:
התורה, שמאירה את חיינו ונותנת לנו דרך ומשמעות.
הארץ, האדמה וכל השפע שצומח בה, ההתיישבות וההיאחזות בקרקע.
הקהילה והחברים – כוח שמחבר אותנו זה לזה, לדורות שקדמו ולילדים שיבואו אחרינו.
חג השבועות הוא חג שמזכיר לנו שהשפע, הגשמי והרוחני, מגיע כשהלב פתוח, לשמוע, לראות, ולחבק את מה שהיה, את מה שיש, ואת מה שעדיין לא נולד. חמישים הוא לא רק מספר. הוא עדות למסע ארוך ובאמצע הדרך הוא מזמין אותנו להתבונן על החיים ולהמשיך לצמוח, לזרוע תקווה, אהבה שמחה ואור .
