מצאתי את עצמי יושבת במלתחות, בלי כוס קפה ביד ומקשקשת עם מישהי שלא פגשתי שנים, כאילו נפגשנו עכשיו באמצע בית קפה קטן ואינטימי השבוע, במלתחות

מכירים? תחושה כזאת, משהו חסר ואת לא יודעת לשים את האצבע על מה זה. כאילו שכחתי משהו, משהו חסר, אבל מה? בוקר אחד, כשאני יוצאת

יש אנשים, לא שופטת, שגם ביום שני יחממו מהחמין שנשאר משבת. אצלי היה מקרה אחר: פתאום, משום מקום, התחשק לי חמין ביום שני. עכשיו, חמין

השבוע התקיים יום החיבוק הבין-לאומי. מחקרים מצביעים על כך שאנשים שמתחבקים יותר חולים פחות, רגועים יותר, ולעתים אף מחלימים מהר יותר השבוע התקיים יום החיבוק

כמו שהחיים קורים, פספסתי, פשוט שכחתי, הזדמנות לראיין את נילי יהב, מקצרין, שנלקחה לבית עולמה, בשבוע שעבר. אישה מיוחדת, שלא נתנה לסבל לנהל לה את

הילד התלונן שייבוש בגדיו במייבש הכביסה מכווץ אותם. נעלבתי כמו נערה, בשמי ובשם המייבש, אבל לא אחזור להציב מתקן ייבוש בסלון ביום שישי אחד, כמה

כבר בחמישי בערב, התקבלה הודעת וואטספ מקוראת, שאפתה כעכות, הוצפה געגועים וחרה לריחות הילדוּת. כל תגובה כזאת מרגשת אותי ממש בשבוע שעבר, בסוף הטור, הוספתי

בקהילה התוניסאית, "עיד אל־בנאת", או חג הבנות, נחגג בראש חודש טבת, בתוך ימי החנוכה, והוא חג של גיבוש ושמחה נשית אותנטית ופשוטה של נשות המשפחה

התארחתי בהכנסת ספר תורה לישיבת "טל חרמון". הלב שלי נפתח מול ספר התורה, מול השירה והריקודים, מול האנרגיה הקסומה שממלאת את המקום השבוע, זכיתי להיות

אין שלג בחרמון, אבל השבוע השיקו שם את ספר היובל לאתר "אתר החרמון – האתר של המדינה: 50 השנים הראשונות", אז עליתי. פגשתי את פרופ'

בין אהבה לכלב טוי, ביקור בשוק החקלאים ובבית קפה חדש וההבנה שצריך לברך על הדברים הקטנים והטובים בחיים, גם בימים מתוחים אני יושבת במטבח, שעת

לא מאוד אוהבת את החורף. פעם, ממש שנאתי. הגשם היה מתחיל ואתו הקור והרוחות ואני הייתי סובלת ומקטרת בלי סוף. למדתי לקבל ולשחרר הימים נעשו

לפני שנתיים וחצי, עמדנו מול דלת חדר הטראומה והנוירוכירורג יצא אלינו חמור סבר. האמונה שלנו, התפילות והתקוות ניצחו את התחזית הרפואית. השבוע, חגג המתבגר 18,

איך מתרגלים? יושבים בשקט, נושמים, מתבוננים. לומדים להקשיב מבלי לשפוט. שולחים מחשבות טובות לעצמנו ולאחרים – "הלוואי שאהיה שלמה", "הלוואי שיהיה טוב לאחרים" כולנו חווינו

הערב הקהילתי של משפחות ממ"ש ביונתן היה ערב של לבבות פתוחים. ערב שהזכיר לנו כמה חשוב לעצור ולהתבונן באחר, בילד השונה, בהורה המתמודד, במשפחה כולה.