כל הפוסטים בהטור של יעלי

ילד בן 10 קפץ אל מותו כי נודה חברתית. אין מילים שיכולות באמת לתאר את האסון הזה. הסיפור הזה, בימי

מי שטוב, הטוב חוזר אליו. המורים והמחנכים של הילדים שלי כנראה מאוד טובים, כי הילדים מתרגשים לקראת שנת הלימודים וחוזרים

עם דלקת בעין, כאב ראש מפוצץ וגם פצע בגבה, המבט שלי על העולם נהיה לא מי יודע מה. נאמנה לתיאוריית

בלי קפה אני חצי בנאדם. זה הקפה, זה הטקסים, זה הראשון-של-הבוקר (אסור לדבר אתי), זה הריח, זה הטעם. מה נאמר?

שלושת השבועות שבין י”ז בתמוז לט’ באב הם ימים רעים לישראל ונוהגים בהם אבלוּת. מטרת האבל היא גם להזכיר לנו

בקניון קצרין נסגרו ארבע חנויות ולא נפתחו שוב. חנויות נסגרות, מסעדות מנסות לשרוד, צימרים נאבקים. משהו צריך להשתנות השבוע, כשקפצתי

תכניות הריאליטי (מציאוּת) הן ההפך מהמציאות. במציאות שלנו, אנחנו הרי לא זמרים באודישנים ולא שורדים בשיניים על איזה אי. אבל

בסוף שנת הלימודים הזאת, הבכורה מסיימת שלוש שנים של שירות לאומי משמעותי כפארמדיקית במד”א, השמיניסט סיים 12 שנות לימוד והרביעי

לאהוב יין למדתי אי שם, בחגיגות ה-40 לחיי. דובדבנים, לעומת זאת, תמיד אהבתי. משהו בשילוב של המתיקות והחמצמצות. ליקר דובדבנים?

לבית סבתי ז”ל, לא נכנס חלב. אף פעם. אצל הוריי, התקדמות, היו כמה כלים חלביים, מוחבאים בשוּ-שוּ במקלחת, שלא יגיעו

חמישה שותפים בחינוך – הקב”ה, הילד, ההורים, החברים ובית הספר. בית הספר, במקרה שלנו, ישיבה תיכונית חיספין, הזמין ל”שבת הורים”.

פגשתי זוג נחמד שהתיישב לקפה. מעל כל הוויכוחים וחילוקי הדעות שלהם, נמתח גשר השנים הרבות, 40+, שהם ביחד. דיברנו על

אהוד מנור זיקק את כל הישראליות הנכונה-לתמיד במשפט המופתי – “אין לי ארץ אחרת”. באמת אין לי וגם לא כנרת

אחרי פסח, רצתי מהר לחפש את חירותי באוויר האביב, בשמים הכחולים ואז נזכרתי בימי הזיכרון הבאים עלינו ומצב הרוח ירד

כבר מוצאי פורים ועוד לא הכשרת את הבית לפסח? מה קורה לך? ומה עם התנור? מתי תעשי את המקרר? והחלונות?