כל הפוסטים בהטור של יעלי

נגמר המירוץ לראשות המועצה. כולם צודקים, אבל רק אחד נבחר. הלוואי שישים את כל ההכפשות והעקיצות בצד, יתחיל עם דף

הזיכרון שלי כבר לא משהו. גם כשאני כבר זוכרת איזו מטלה, באה הסחת דעת ולוקחת אותי מזה. אבל, כמו בכל

הבוריקה של משתתף בתכנית אוכל בטלוויזיה הזכירה לי את הבריק הקבוע בימי חמישי של ילדותי, בשיכון 102 בצפת, שאימא הייתה

למעלה משנה, אני כותבת את הטור הזה. לא תמיד זה בא בקלות. היום זה לא בא בכלל. יש אפשרויות, אבל

לפעמים קמים הפוכים. הראש דופק, השריר תפוס והקלטת עם הקיטורים יוצאת לדרך. ישבתי עם דף לבן וכתבתי את כל הטוב

יום הקניות לקראת שנת הלימודים מסתיים בהתרגשות הילדים. הם שמחים לחזור לבית הספר ולחברים. יש באוויר ריח של התחלה חדשה

זוג חרדים נקלע בשעה מאוחרת למקום שלנו. שיחה על חרדים וחסידויות ומחשבות על היעלבות: ממי אני נפגעת וממי בכלל לא

זוג חרדים נקלע בשעה מאוחרת למקום שלנו. שיחה על חרדים וחסידויות ומחשבות על היעלבות: ממי אני נפגעת וממי בכלל לא

ככה, על שפת הכנרת, ישובה על כיסא-חוף שקניתי עשר שנים מאוחר מדי, באו לי מחשבות על הדברים הקטנים שממלאים את

קולות המלחמה מסוריה מתערבבים עם ההמולה העולה ממערכת הבחירות לרשויות. כמה מחשבות על מנהיגוּת ודבר אחד בטוח: זה לא זמן

טבעו המצער של העולם הוא שאנשים מזדקנים ונחלשים. מאוד קשה לילד, גם אם הוא כבר אדם בוגר בעצמו, לקבל את

אחרי שהבנתי שאני מכורה, הודעתי בבית שאני עוברת לפלאפון דור ישן. נפרדתי מפייסבוק. החזיק כמה שעות, אבל חזרתי. גמילה היא

עץ האלון. רבע לשמונה בבוקר. אני והקפה, לבד. כפפה: המדרחוב של כפר האמנים באניעם הוא מקום קסום. הגיע הזמן לפתח

החופש הגדול התחיל ובבת אחת הילדים רעבים יותר, משועממים יותר, מבלגנים יותר, הכול יותר. כשאהיה שרת החינוך, אקצר בהרבה את

למרות שנראה לי שהנשים של פעם היו לא פחות מרוצות, היום, יותר ויותר נשים מגיעות לקדמת הבמה בכל התחומים. אני מעריכה