כל הפוסטים בהטור של יעלי

השבוע, בו’ כסלו, יש לי יומולדת. חשבתי מה אני מאחלת לעצמי לשנת היומולדת – שמטה הקסם יחולל נסים בחיי. הלוואי

החלטתי על שינוי ולקח לי שבועות לספר עליו, להיות שלמה אתו וללכת עם הלב, כי בסוף, הלב שלנו הוא מצפן

למחרת החגים, באה השגרה הרגילה והעיפה סטירה מצלצלת לכל התקוות שמשהו יתחדש. שיחה עם לקוח מרתק הבהירה: אני צריכה לחדש

היציאה אל הסוכה מלמדת אותנו צניעות וענווה, מזכירה לנו את הארעיות של החיים שלנו ובעיקר – כל הזמן להודות על

החגים תמיד מחזירים אותי לשורשים של המשפחה שלי, לסיפורים, למנהגים, למסורת ולריחות. השנה, נחגוג בבית, אבל את המחשי, אימא מכינה. אין

ילד בן 10 קפץ אל מותו כי נודה חברתית. אין מילים שיכולות באמת לתאר את האסון הזה. הסיפור הזה, בימי

מי שטוב, הטוב חוזר אליו. המורים והמחנכים של הילדים שלי כנראה מאוד טובים, כי הילדים מתרגשים לקראת שנת הלימודים וחוזרים

עם דלקת בעין, כאב ראש מפוצץ וגם פצע בגבה, המבט שלי על העולם נהיה לא מי יודע מה. נאמנה לתיאוריית