כל הפוסטים בהטור של יעלי

מחילה מכל הפמיניסטיות, לוחמות השוויון והצדק: לקחת את הרכב למוסך צריך להיות תפקידם הבלעדי של גברים. נשים יולדות, גברים לוקחים

במחשבה ראשונה, ההודעה על הסגר בחגים הציפה בי תחושות לא נעימות. במחשבות הבאות, נזכרתי בכל הדברים הטובים שקרו לי בשנה

אני תמיד שמחה כשמצליח לי מתכון של אימא שלי. חשוב לי לשמר את המסורת וכיף לי כשהילדים מבקשים אוכל של

תחשבו שזה רדוד, לא אכפת לי. אני אוהבת טלנובלות ולא חייבת הסברים לאף אחד. עכשיו אני עם “הכלה מאיסטנבול“. לכל

המתווה לשנת הלימודים החדשה, בגילאים השונים, עדיין מבלבל ולא ברור. מטרידה המחשבה שילדים רבים יישארו ללמוד מהבית ללא מסגרות שנה

תחפשי לעשות טוב. אל תשמרי טינה, לא יוצא מזה שום דבר טוב. תסלחי. תשכחי. תמשיכי הלאה. ברכות וקצת עצות לעצמי

יש מצבים בחיים שאין לנו שליטה עליהם. זה לא תלוי בנו מה שיהיה, אבל אנחנו כן יכולים להחליט איך להתנהל

בתשעה באב עוסקים בהיעדרה של אהבת חינם. ט“ו באב, רק שבוע אחר כך, הוא חג האהבה. פגשתי את שירה, שמייחלת

זיכרונות הילדות על פירות הקיץ, תאנים וסברסים, תמיד עושים לי טוב על הלב ומזכירים לי שלפעמים, העונג וההנאות בחיים יכולים

האיש שלי לחוץ תמיד לסיים את המטלות של היום כבר אתמול. אני, בשאנטי שלי, דחיינית כרונית, בטוחה שיהיה בסדר. לרוב,

אם נחסמה הדרך הישנה, נפלס חדשה במקומה. זה לא יהיה קל, יהיו מכשולים ויהיה קשה להתרגל לדרך החדשה. אחרי זמן,

הסיפורים של האנשים מעניינים אותי. ככה נולדתי, כנראה, גם סקרנית. אין כמו שעה בשמש, בבית קפה נחמד, עם קפה טוב,

הסערות והוויכוחים שליוו את סוף שנת הלימודים השאירו סוף שנה בטעם רע. למורה הבודד לא באמת אכפת ללמד עוד תשעה

הייתי במרכז השבוע. רחוב מלא אנשים, מסכות-קורונה על פניהם, תחושה מוזרה באוויר, אווירת נכאים ודיאלוג עם בעל עסק ממורמר. מתי

החופשה שכפתה עליי הקורונה החזירה אותי לספרים. כשהייתי עסוקה ועמוסה, קראתי כל מיני, אבל ספר-ספר, כמו למשל “הפיתוי של גרייסי”,