
“ומשלוח מנות איש לרעהו”
כשהייתי ילדה, הייתי הולכת לכל השכנים ולקרובי המשפחה, עם משלוחי המנות של פורים. אימא תמיד השקיעה בזה ערב פורים, חג
כשהייתי ילדה, הייתי הולכת לכל השכנים ולקרובי המשפחה, עם משלוחי המנות של פורים. אימא תמיד השקיעה בזה ערב פורים, חג
הימים השמשיים של החורף נותנים את הטבע במלוא גווניו. כרמליות, כלניות, פרגים, נוריות, שקדיות, הדרים. בימים כאלה, גם אני פורחת.
אני כותבת לאחרונה הרבה על הסגרים והקורונה ועל מה שעשתה לחיינו. אולי זה מעייף ומוגזם, אבל במחשבה שנייה, אלו הם
עצרתי טרמפ לנערה בלי בית. עזבה מזמן. הוריה ויתרו עליה. סבתא עוזרת לה, בלי שהם יידעו. צמחה, השלימה בגרות ותלמד
הסמארטפון, בכלל והוואטסאפ, בפרט, משרתים את הרצון הבלתי ניתן להכנעה שלנו להיות מעודכנים כל הזמן, בכל עניין. בעצם, אנחנו משרתים
הבן שלי, הגיבור, היפה, האהוב, מתגייס לצבא ביום ראשון וכל מה שאני רוצה זה רק לנשום אותו עוד קצת, להיות
יש לי קטע כזה שאני אוהבת לשבת לבד בבתי קפה, לשתות את ההפוך הקטן שלי, עם קצף טוב, בכיף, בשקט
השבוע, אני חוגגת יום הולדת. כבר לא ילדה, אבל לפעמים מרגישה כמו ילדה. איזה מזל שהגיע יום ההולדת שלי ועשיתי
פעם, מישהי אמרה לי שהיא לא אוהבת לצפות, כי אחרי ציפייה עלולות להגיע גם אכזבות. זה נכון, אבל מצד שני,
הבכורה התחילה ללמוד בבר אילן ועזבה לגבעת שמואל, לגור עם חברות. הגיע געגוע, אז נסענו לבקר. גם אני למדתי שם,