אחד באוקטובר נקבע כיום הקפה הבין-לאומי. קפה הוא יותר מסתם משקה. זאת הזדמנות לשיחה. קפה הוא חלק משגרת היום, מתרבות שלמה וממפגשים בין אנשים
אחד באוקטובר נקבע כיום הקפה הבין-לאומי על ידי ארגון הקפה הבין-לאומי. יש ימים בין-לאומיים כמעט לכל דבר, אבל יום הקפה הבין-לאומי הוא אחד הימים שאני בהחלט מוכנה לאמץ. השנה, הוא קיבל גם הכרה רשמית של האו"ם, שמבקש להזכיר לא רק את הקפה עצמו, אלא גם את מיליוני האנשים שעומדים מאחורי כל כוס, מהמגדלים ועד מי שמכין ומגיש אותה וזה ממש מכובד…
האמת היא שרובנו לא צריכים תאריך בלוח השנה כדי לחגוג קפה. אנחנו חוגגים אותו כל יום וכמה פעמים ביום. לכל אחד יש את הקפה שלו. יש מי שאוהב אותו בכוס זכוכית, יש מי שלא מוותר על ספל פורצלן, יש כאלה, לא עלינו, ששותים אותו בכוס חד פעמית… ויש את אלה שרוצים גדול וחזק. יש אנשים שמגיעים עם רשימת בקשות, חם אבל לא רותח, חלב דל, בלי קצף, עם קצף, מפורק בזכוכית. יש את אלה שרוצים את הקפה שלהם רותח. ממש רותח. ואז, באופן קצת משעשע, משאירים אותו על השולחן, עד שהוא מתקרר ורק אז שותים.
יש כאלה שלא יודעים מה זה "הפוך" ומעדיפים נס קפה של "עלית", עם טעם של חדר מורים של פעם. אחרים שואלים: "הפוך זה בעצם קפוצ'ינו, או לאטה?". לכל אחד יש את הגרסה שלו, יש מי שלא מוכן לוותר על הקצף. יש מי שלא מסוגל לראות קצף בכוס. יש מי שחייב סוכר ויש את מי שהקפה שלו הוא רק תירוץ לעוגה.
"בואי לקפה"
גם אופן השתייה משתנה מאדם לאדם. יש מי ששותה את הקפה בעמידה, בין משימה למשימה. יש מי שחייב לשבת. יש מי ששותה לאט ויש כאלה ששותים בנסיעה, בהליכה, או בלגימה. קפה הוא הרבה יותר מסתם משקה. הוא הזדמנות לשיחה. "בואי לקפה" יכול להיות מפגש של עשר דקות, שעתיים של קשקושים, פגישה עסקית, או שיחת נפש.
אפשר לשבת עם חברה על כוס קפה, אפשר לפגוש אדם שלא ראינו שנים, אפשר לשתות עם מישהו אקראי שפגשנו בקפה וגם לבד זה כיף לא פחות. אפשר לקרוא בקפה ואפילו ללמוד על מערכת היחסים של זוגות. זה שמגיש קודם לאשתו – ג'נטלמן. זה שמזמין לה עוגה, למרות שהיא אמרה שלא צריך – מפנק. זה שמעסיק את הילדים כדי שהיא תוכל לשתות בשקט – מושלם. זה ששוכח שהיא בכלל לא שותה קפה – יש לו עוד מה ללמוד. זה שאחרי שלושים שנה, עדיין שואל "כמה סוכר?" – כנראה שעדיין לא הקשיב.
יש אנשים שמתחילים את הבוקר עם קפה ופשוט לא מבינים איך אפשר בלי. אחרים יכולים לעבור יום שלם בלי כוס אחת. יש מי ששותה רק בבית, אחרים חייבים את בית הקפה הקבוע שלהם ויש כאלה שהקפה של הבוקר הוא טקס שאסור לשנות.
גם עבורי, הפוך קטן הוא רגע של פינוק. לפתוח אתו את הבוקר, לעצור אתו באמצע יום עמוס, או לשבת לקפה עם מישהו ולדבר. לצאת עם הילדים לקפה, לעבוד עם כוס קפה וגם קפה לפני השינה ובכל הזדמנות…
אולי זו גם הסיבה שהקפה הפך לכל כך משמעותי בעולם. הוא לא רק משקה. הוא חלק משגרת היום, מתרבות שלמה וממפגשים בין אנשים.
ביום הקפה הבין-לאומי, אני מרימה כוס. הפוך קטן עם קצף טוב, אבל אתם יכולים להרים מה שבא לכם… הפוך קטן, אמריקנו גדול, מקיאטו, אספרסו, אפוגטו, נס קפה של פעם, או מגורען. גם קפה שחור זה בסדר.. העיקר שיהיה קפה.
