השמאל העולמי הרדיקלי, ההומניסטים-ליברלים-מתקדמים מזדהים עם רוצחי השבעה באוקטובר, במקום עם קורבנותיו. בפי כול, נישאות המילים “עליונות לבנה” שפירושן הוא הרע המוחלט ו”עליונות יהודית” (ספוילר: אין דבר כזה) שפירושן הגרוע מכול
התגובה בשמאל העולמי הרדיקלי לטבח בנגב המערבי היא מזעזעת. ממי שמגדירים את עצמם הומניסטים, ליברלים, מתקדמים (פרוגרסיבים) ניתן לצפות שיהיו הראשונים להוקיע בכל לשון של הוקעה את הטבח הברברי וחסר האבחנה של נשים, ילדים, גברים, זקנים וחולים ואת החטיפה של המונים מבתיהם ומיטותיהם אל מנהרות הטרור בעזה; את האונס ההמוני, את עריפת הראשים, את הזוועות המחרידות. ניתן היה לצפות מהם להיות הראשונים להזדהות עם קורבנות הטבח, עם מדינת ישראל ועם העם היהודי.
במקום זאת, נִגלה לנגד עינינו מחזה מעורר פלצות של התקרנפות רבתי; הזדהות עם הרוצחים ומחאה קשה נגד הנרצחים ונגד זכותה של ישראל להגנה עצמית, כשאלה מלווים בשקרים וקונספירציות והכחשת הטבח, כמיטב המסורת האנטישמית.
אוניברסיטאות היוקרה בארה”ב היו למרכזי הסתה אנטישמית. נשיאוֹת האוניברסיטאות, שהתבקשו לגנות את הקריאות לג’נוסייד נגד היהודים, סירבו לעשות כן וגילו הבנה לאותן קריאות. לשאלה אם קריאות להשמדת-עם עולות בקנה אחד עם רוח האוניברסיטה, הן ענו שהדבר תלוי קונטקסט, הקשר.
מהו מקור התופעה מעוררת הפלצות הזאת? זוהי וולגריזציה ורדיקליזציה של אידאולוגיית הפוסט-קולוניאליזם. האידאולוגיה הזאת הציבה את הקולוניאליזם כרע המוחלט וכאמצעי היחיד לשיפוט כל תופעה. בקולוניאליזם, דיכא האדם הלבן את הילידים ולכן האדם הלבן אשם בכל דבר רע שקורה ל”ילידים” המדוכאים. כל מעשה ש”הילידים” עושים הוא מוצדק וכל פגיעה של “ילידים” באדם הלבן היא ראויה, והאשם בה הוא האדם הלבן, המערבי. כך, אפילו מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001 בארה”ב מוצדקת – זו נקמה של המושפלים, המוחלשים והמדוכאים במשפילים, המחלישים והמדכאים ומי שאשם במתקפה זו היא בראש ובראשונה ארה”ב, מעצמת-העל הלבנה, המערבית, הקולוניאליסטית.
ישראל ה”קולוניאליסטית”
איך כל זה קשור אלינו ולתמיכה בטבח? הרי מדינת ישראל היא מופת של תנועת שחרור לאומית, שהשתחררה מעול הקולוניאליזם והקימה במולדתה מדינה עצמאית מצליחה, דמוקרטית ומתקדמת. מדינת ישראל נוסדה בשנות ההתעוררות של מדינות רבות באסיה ואפריקה ובשנותיה הראשונות, הייתה סמל להתעוררות העולם החדש, הפוסט-קולוניאלי, שמדינות אסיה ואפריקה נשאו אליה את עיניהן וראו בה מופת של הצלחה.
אולם העוינות של העולם הערבי לישראל, וההתנגדות לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במולדתו ולקיומה של מדינה יהודית, הציבו את ישראל כנגטיב של הערבים. הערבים שייכים, על פי הפוסט-קולוניאליזם, למדוכאים עלי אדמות. הם “הילידים”. מכאן, שאויבתם של הערבים שייכת למחנה המדכאים. ישראל הוצגה כחלק מהפרויקט הקולוניאלי, כחוד החנית של המערב הלבן, בלב המרחב הערבי, כמיזם הקולוניאליסטי הפעיל האחרון ולכן היא התגלמות הרוע הלבן והקולוניאליסטי. ככזו, אין לה זכות קיום. “פרום ד’ה ריבר טו ד’ה סי, פלסטיין וויל בי פרי”, צורח האספסוף ה”ליברלי”, ה”הומניסטי”, ה”פרוגרסיבי”, כשהוא נושא חלום ג’נוסיידי של השמדת מדינת ישראל הקולוניאליסטית המדכאת ושחרורם של הילידים הפלשתינאים.
כאשר בשבת אחת, בחבל ארץ אחד ב”פלסטיין”, למדנו מהי המשמעות של “פרי פלסטיין” ומה צפוי לנו “פרום ד’ה ריבר טו ד’ה סי”, אם “פלסטיין” תהיה “פרי” – בעיני ה”שמאל” הגלובלי, ה”ליברלי”, ה”פרוגרסיבי”, מה שקרה בשבת השחורה הוא אקט אצילי של שחרור הילידים המדוכאים ופגיעה במדכאים הקולוניאליסטים.
חקיינות זולה
אחת הסיסמאות המובילות של תנועות השמאל ה”פרוגרסיבי” היא “העליונות הלבנה”. העליונות הלבנה היא התגלמות הרוע וכל מה שנועד לקעקע אותה הוא מוצדק וראוי. לדוגמה, פיגועי ה-11 בספטמבר. המגדלים התאומים הם סמל לעליונות הלבנה והגזענית וחורבנם הוא סמל להתעוררות המדוכאים שמלחמתם בעליונות הלבנה היא התגלמות הצדק עלי אדמות.
אומנם העם היהודי הוא העם שסבל יותר מכל עם אחר בהיסטוריה האנושית מגזענות, אבל אותם חוגים בארה”ב ואירופה הפכו את היהודי לסמל הגזענות והדיכוי של האדם הלבן ואת המדינה היהודית לסמל הקולוניאליזם המערבי הלבן. ה”עליונות היהודית” היא התגלמות ה”עליונות הלבנה”. אם העליונות הלבנה היא התגלמות הרשע, הרי שהעליונות היהודית היא הרשע המוחלט.
בשלהי שנות השישים, לאחר מלחמת ששת הימים, ובעיצומה של מלחמת ההתשה, כאשר חוגים בישראל החלו לאמץ את סיסמאות “השמאל החדש” בארה”ב, ולייבא את סיסמאות המאבק נגד מלחמת וייטנאם לשיח הישראלי, תוך התעלמות מחוסר הדמיון המשווע בין המקרים ומכך שהמלחמה שלנו היא על קיומנו בארצנו, הזהיר המשורר נתן אלתרמן מן החקיינות הזולה והרדודה. “היזהרו מפני חיקויים”, הוא כתב.
אבל החקיינות הזאת לא פסקה. ייבוא אופנות “פרוגרסיביות” אל החברה הישראלית מתוך חקיינות זולה, מתוך רצון להשתייך לשמאל הגלובלי המגלם את היופי והצדק, כביכול, נמשך עד היום. כך, חוגים בישראל מחקים את סיסמת “העליונות הלבנה” וייבאו אותה אל השיח הישראלי, במאבק נגד “עליונות יהודית”.
בשנים האחרונות, החיקוי הזול הזה הפך לסיסמה מובילה בחוגים מסוימים, עד שכמעט דחקה את סיסמאות “הכיבוש”, ה”אפרטהייד” וה”הדתה”. ברחוב שוקן בת”א, למשל, הפכה ה”עליונות היהודית” למותג מוביל בהתנגדות לכל מה שמדיף ריח של ציונות ומדינה יהודית. חוק הלאום, שמעגן בחוקה את הא”ב של הציונות – היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, היה למושא הסתה כחוק שנועד “להנציח עליונות יהודית”.
לשיטתם, יש סתירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית, כי הדמוקרטיה היא שוויון ומדינה יהודית היא “עליונות יהודית”. כלומר, הדרישה של העם היהודי לשוויון – מימוש זכותו הטבעית להגדרה עצמית במדינה ריבונית במולדתו, כמו כל עם ועם, היא דרישה קולוניאליסטית מגונה; “עליונות יהודית”. עליונות-שמליונות – הביטוי המאוס הזה, החיקוי הזול והשטחי הזה, הלהג הנקלה הזה, הפך לדגל.
אחרי הטבח, כתבו כמה מנשאי החקיינות הזולה הזאת באכזבה על עמדת השמאל הגלובלי בעקבות הטבח. פרופ’ אווה אילוז, למשל, אינטלקטואלית הבית של “הארץ”, ומנשאי דחליל ה”עליונות היהודית”, כתבה מאמר של זעזוע וכמעט גט-כריתות מן השמאל העולמי שתומך בטבח. אל דאגה, מראות הטבח וריחות המוות קצת שקעו והיא חזרה לסורה.
“עליונות יהודית” – ביטוי נתעב ושקרי
המפגש הראשון השנה, של המהלך הקהילתי הגולני “חולקים”, נערך בט”ו בשבט והוקדש להרצאה מאלפת של המחנכת ואשת-ההלכה, מלכה פיוטרקובסקי. בשיחה עמה, אחד המשתתפים ביקש את רשות הדיבור. הוא לא האריך בדברים. אמר שניים-שלושה משפטים, ולב דיבורו היה יציאה נגד ה… “עליונות היהודית”. זה מה שכל כך בער בו, מאה ימים אחרי שה”עליונות היהודית” באה לידי ביטוי באופן התגלמות ה”אתה בחרתנו”, על פי אלתרמן בשירו “מכל העמים”, אחרי השואה.
כשהמפגש התפזר, אמרתי לו עד כמה הביטוי הנואל “עליונות יהודית” מאוס ונתעב בעיניי. זו מילה מגונה, גסה. זהו ביטוי בלתי לגיטימי, שכל כולו מבוסס על שקר.
