מדוע חז"ל ראו צורך לדרוש על נח בצורה שלילית? הרי התורה מעידה עליו שהוא צדיק תמים?
בפרשת השבוע "נח", התורה פותחת בתיאור ייחודו של נח: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: (בראשית ו' ט').
הוספת המילה "בדורותיו" שבפסוק לכאורה מיותרת, מילה זו מביאה את חז"ל לדון במידת גודל צדיקותו של נח.
הגמרא במסכת סנהדרין מביאה מחלוקת בין ריש לקיש לרבי יוחנן: "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו – אמר רבי יוחנן: בדורותיו, ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים", (סנהדרין ק"ח, א').
מחלוקת מעין זו מובאת במדרש בראשית רבה, בין רבי יהודה ורבי נחמיה: "…רבי יהודה אמר: בדורותיו היה צדיק, אבל אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק… רבי נחמיה אמר: ומה אם 'בדורותיו' היה צדיק, אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל – על אחת כמה וכמה", (בראשית רבה ל' ט').
את מחלוקת חז"ל בהסתכלות על נח, מביא רש"י בפירושו למילה בדורותיו: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום", (רש"י בראשית פרק ו' פסוק ט').
מדוע חז"ל ראו צורך לדרוש על נח בצורה שלילית? הרי התורה מעידה עליו שהוא צדיק תמים? מדוע חז"ל עושים זאת לנח?
הבהמה אשר איננה טהורה
מה גם שדווקא בפרשתנו, התורה מלמדת אותנו לדבר בלשון נקייה, שהרי התורה קוראת לבהמות הטמאות שנכנסו לתיבת נח: "ומן הבהמה אשר איננה טהורה", כמו שמביאה הגמרא: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה". אם בגנות בהמה טמאה התורה מעדיפה לדבר בלשון נקייה, כל שכן לגבי אדם. אם כן איך לוקחים חז"ל אדם שהתורה מעידה עליו שהוא צדיק תמים ודורשים אותו לגנאי?
אם נשים לב, אומנם כאן התורה בסיפורה על בעלי החיים שנכנסו לתיבת נח, לא כתבה "טמאה", אלא כתבה "אשר איננה טהורה". אבל כשהתורה מדברת על איסור אכילה של בעלי חיים טמאים, התורה כותבת ברור על בעלי חיים אלה שהם טמאים ומסכמת באופן ברור: "מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם", (ויקרא י"א, ח').
הלכה ברורה
מה ההבדל? ההבדל הוא גדול. כי כשהתורה מספרת על תיבת נח, היא יכולה לכתוב "אשר איננה טהורה", בכדי שלא להוציא דבר מגונה, אבל כשהתורה באה לתת הלכה, ההלכה חייבת להיות ברורה ועל כן התורה מדברת באופן ברור שבעלי חיים אלה הם טמאים.
גם לגבי נח, חז"ל רוצים לומר לנו משהו ברור. שעם כל זה שהתורה קוראת לנח צדיק תמים, יש לאמץ דווקא את דרכו של אברהם אבינו ולא את דרכו של נח.
לאברהם אבינו אכפת
לאברהם אבינו היה אכפת מאנשי דורו. "ויטע אשל בבאר שבע", הוא בנה בית הכנסת אורחים גדול, חילק אוכל בחינם רק בתנאי שיברכו לאלוקים, "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". גם מאנשי דורו הרשעים אברהם אבינו לא מתייאש, הוא מנסה לגונן עליהם. כאשר הקב"ה רצה להפוך את סדום, נעמד אברהם ומתחיל להתפלל ולהתעקש לנסות להציל אותם. לאברהם אבינו היה אכפת.
הקב"ה אמר לנח לבנות תיבה מאה עשרים שנים לפני המבול, כדי שיראו אותו אנשי דורו ויתמהו מה זה? ונח יספר להם שבגלל מעשיהם הרעים יבוא מבול ואולי זה יחזיר אותם בתשובה. בפועל, אנשי דורו של נח לא חזרו בתשובה. נח גם לא מתפלל על אנשי דורו. בכל אופן זה לא מובא בתורה.
לאברהם אבינו היה אכפת מאנשי דורו. זה המודל שחז"ל רוצים שנאמץ אל לבנו.
