מול רמת מגשימים, כ-15 ק"מ מזרחית לגבול הסורי, שכנה ה"עיר של יהודים" – נווה. בתלמוד מוזכרים חכמים מנווה ונמצאו בה ממצאים ארכיאולוגים שלא הותירו מקום לספק: כאן חיו יהודים
בתי הכנסת העתיקים של הגולן הם סיפור ידוע ומוכר. גיליונות נייר ארוכים הוקדשו ליישוב היהודי בגולן, אשר שגשג כאן לפני 1500 שנה והשאיר לנו זיכרון בדמות שרידי בתי הכנסת המפוארים. תופעה מפליאה היא העובדה שאין אנו יודעים כמעט דבר על זהותם של יושבי הגולן באותה העת וזכרם אבד מבין שורת התלמוד והמדרשים בני התקופה.
והנה, בסמיכות מקום לנו פרחה לה קהילה יהודית גדולה, אשר רק מעטים מתושבי הגולן בעת הזאת מכירים אותה. הכותרת שבראש הרשימה לא מתייחסת לציפורי ואף לא לטבריה, מושב הנשיאים והחכמים. את התואר "עיר של יהודים" נטלה עיירה הנמצאת כיום כ-15 ק"מ מזרחית לגבול עם סוריה, מול רמת מגשימים, נווה שמה.
כבר רמזנו על זהותם של יושבי נווה דאז ואכן התלמוד מספר לנו על רבי אלעזר דמן נווה, רבי פלטי דנווה, רבי תנחום דמן נווה ועוד. לא פלא אפוא שנמצא גם הביטוי "רבנן דנווה" ובלשוננו היום – חכמי נווה.
אך לא רק הדים היסטוריים מספקת שכנתנו מן המזרח. בשנות השלושים של המאה הקודמת, סיירו במקום ארכיאולוגים עבריים ומצאו עדויות לקיומם של חיים יהודיים בנווה של התקופה הביזנטית, כ-1500 שנה קודם זמננו שלנו. משקופי פתחים מעוטרים שריגי גפן, בדומה למוכר לנו כאן מהגולן, גילופי מנורות מפוארים ומעל לכל – כתובת באותיות עבריות הנושאת את שמו של רבי יודן הזכור לטוב אשר עשה את בית הארון (אולי הכוונה לארון הקודש, ההיכל) שבבית הכנסת.
לא לבדם ישבו יהודי נווה. בכל תחום שלטונה של העיר התקיימו יישובים נוספים של יהודים – ציר וגשמי וחרבתה, הן וחברותיהן הונצחו לדורות ברצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק ברחוב (הסמוכה לבית שאן), כחלק מכתובת ארוכה העוסקת בגבולות הארץ ובריכוזי יישובים יהודיים במקומות שונים.
קול הלימוד נדם זה מכבר מבתי מדרשות נווה ורק האבנים עוד מספרות את סיפור עברה היהודי של נווה.
המדור "אבנים מספרות" יוצא לפגרה בת שלושה חודשים, לרגל הולדת בננו נוה.
