מעשה אבות סימן לבנים, ולכן מרבים חכמי הסוד להתעכב על מסכת חייהם של האבות, שכן הם הגרעין לכל הקורות אותנו מאז ועד היום. בעקדת יצחק, אירוע מכונן בהיסטוריה של עם ישראל, אברהם מטביע את מידת מסירות הנפש באומה הישראלית
“ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם, ויאמר אליו הנני. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך…”
“ויקרא אליו מלאך ה’ מן השמים ויאמר אברהם אברהם, ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני…”
עקדת יצחק, שורש השורשים של עם ישראל, אירוע מכונן בהיסטוריה של עם ישראל, בכל פעם שמבקשים אנו רחמים בזכות, אנו מזכירים את עקדת יצחק. אף השופר אחד מטעמיו הוא לזכור את עקדת יצחק ואת האייל שהוקרב תחת יצחק. קרן אחת של השופר במתן תורה – “קול השופר הולך וחזק מאוד משה ידבר והאלוקים יענהו בקול(בקול השופר)…” והקרן השנייה יתקע בה מלך המשיח – “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול…”
אברהם אבינו הוא השורש שלנו בקדושה, הוא הכין לנו את הכוח, וזימן לנו את הברכה. האבות והאמהות מהווים את היסוד לעם ישראל, הם בבחינת ה-DNA של עם ישראל. הם מעבירים לנו את התכונות, המידות ואת הגנים הרוחניים שלהם
שתי שאלות שואלים על עקדה זו האחת במה גדולה זכותו של אברהם יותר מזכותם של כל היהודים שעלו על המוקד ומתו על קידוש ה’ לאורך כל ההיסטוריה? והשאלה השנייה מדוע העקדה היא ניסיון לאברהם ולא ליצחק שהרי יצחק היה בן 37 ומסר עצמו לעקדה כמו שנאמר, “וילכו שניהם יחדיו…”
אלא שצריכים להבין – “מעשה אבות סימן לבנים”. אברהם אבינו הוא השורש שלנו בקדושה, הוא הכין לנו את הכוח, וזימן לנו את הברכה. ספר בראשית נקרא ספר הישר. האבות והאמהות מהווים את היסוד לעם ישראל, הם בבחינת ה-DNA של עם ישראל. הם מעבירים לנו את התכונות, המידות ואת הגנים הרוחניים שלהם חסד (אברהם) גבורה (יצחק) אמת (יעקב), ואף שורשי ההיסטוריה נעוצים במעשיהם. חכמי הסוד מרבים להתעכב על כל מסכת חייהם של האבות שכן הם הגרעין לכל הקורות אותנו. למשל מלחמת ארבעת המלכים עם החמישה מרמזת על ארבע מלכויות, אור כשדים כרמז לכל צרות הגלות לפני הכניסה לארץ ישראל. ירידת אברהם למצרים, גלות מצרים וכד’.
אברהם הוא הראשון שמסר את נפשו בניגוד לכל אורחות חייו, בניגוד לתכונתו הבסיסית – חסד. אברהם העברי שהוא מהעבר האחד וכל העולם מהעבר השני הולך לסכן את כל מפעל חייו בשל הקריאה בשם ה’ והולך אף לסכן את המשכיות זרעו בעולם. לאחר שאברהם מטביע את מידת מסירות הנפש באומה הישראלית, הרי שכל הבאים אחריו מוסרים את נפשם מכוחו של אברהם, בזכות אותו גרעין שהוא שתל בהם כמאמר המשורר “הם נולדים ומאכלת בליבם…”
הניסיון הוא לאברהם כי המסירות של לעלות על המזבח, להיות יצחק זו מסירות גדולה, אבל רגעית. אברהם היה צריך להמשיך את כל חייו ולחיות במציאות שהוא עקד כביכול את בנו ועדיין להיות קשור אל הקב”ה. אברהם נתנסה בעשרה ניסיונות, וכל ניסיון שהוא עמד בו זה סימן לבניו. אברהם הוא תמצית עם ישראל וכל מה שקרה לנו יש לו שורש אצל אברהם אבינו. אברהם הוא ההשראה והעוצמה שלנו להתגבר על האתגרים לאורך כל ההיסטוריה.
מידה חשובה של אברהם היא ההליכה. אברהם מגיל שלוש חוקר ומחפש את האמת. הוא מתחיל ללכת לארץ ישראל ואז אומר לו ה’ “לך לך אל הארץ אשר אראך..” מידת ההליכה הובילה אותו עד ה “לך לך אל ארץ המוריה”. לוט, שהלך עם אברהם הפסיק להתקדם – “ויסע לוט מקדם” – ניתק עצמו מה’ ולכן גם המידות שלו “התקלקלו”. הוא מכניס אורחים, אך בשביל להציל את אורחיו הוא מציע את בנותיו לאנשי סדום. איזה חסד מעוות!! איזו הכנסת אורחים היא זו! ממידות “מקולקלות” יוצאים עמים מקולקלים. עמון ומואב צאצאי לוט לא קידמו את עם ישראל בלחם ומים בצאתם ממצרים, ועל כן “לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה’…”
גם על עניני צחוק לומדים מהאבות יש הרבה עניני צחוק בפרשה, אברהם צוחק, שרה צוחקת, לילד קוראים יצחק ואף ישמעאל מצחק. צחוק הוא לא צחוק. לכל צחוק תגובה שונה. האבות למדו אותנו מידות ישרות בהן צריך להופיע בעולם כפרט וכלל ולכן נקרא ספר בראשית ספר הישר.
