השיח הישראלי היום הוא שיח קונכיות. שיח פנים מחנאי, כאשר כל מחנה נגרר אחרי הקיצונים בתוכו שמושכים החוצה, לכיוון של קרע ושנאה
קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה־שֶׁל־מַמָּשׁ.
כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָּהּ.
רַק שׁוֹלֵה־הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר־הָעַתִּיקוֹת
יָכוֹל לִקְבֹּעַ בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם.
ט‘ כרמי, “קשב“.
השיח הישראלי היום הוא שיח קונכיות. שיח פנים מחנאי, כאשר כל מחנה נגרר אחרי הקיצונים בתוכו שמושכים החוצה, לכיוון של קרע ושנאה.
כמי שנמצא כבר עשרות שנים בשיח כן ואמתי בין חלקי העם, בגולן ובחברה הישראלית בכללה, אני חסין מפני ההקצנה הזאת. מי ששותפים לשיח אמתי, לא יקנו את הדמוניזציה של המחנה האחר ולא יראו בו כליל הרוע, השקר, הכוונות הרעות.
אני מוצא בביביזם, לאורך שנים, התנהגות של המון, שהשיח שלו הוא שיח קונכייתי, ורק כך אני יכול להבין איך הם קונים את תאוריות הקונספירציה על תפירת תיקים ומדינת העומק וכו‘. רק המון שחי ונושם רק את עצמו ואת מי שחושב כמותו, יכול להיסחף למקום הזה.
לצערי, אני מוצא תהליך מואץ בצד השני, בקרב המחאה, שמתנהג כהמון, כתמונת ראי של הביביסטים. רק כך הם יכולים להיות כל כך משוכנעים בכך שאנו על סף דיקטטורה, שחוק עילת הסבירות (שהוא חוק מושחת, בעיניי) הפך את ישראל לדיקטטורה ולכן מותר לפרק את צה“ל, כי אם היא דיקטטורה, אז אין לנו עניין להגן עליה ועד רעיון העוועים החולני של פירוק המדינה.
יש הרבה צדק בביקורת על האקטיביזם השיפוטי והכאב בקרב חלק גדול מן הציבור הוא אמתי ומחייב לא רק התייחסות ואמפתיה (זה מובן מאליו, בעיניי) אלא גם שינוי ורפורמה במערכת המשפט (רפורמה, לא המהפכה הרדיקלית של לוין ורוטמן)
מתנגדים לפשרה
לא בכדי, שני ההמונים הללו מתנגדים לפשרה, בזים לה. הם מכירים שני מצבי צבירה – הכנעה, או כניעה. אני מאמין שהידברות אמת, שיש בה נכונות אמת לפשרה, לא תביא ל“פשרה“, אלא למצב של win-win. השותפים לשיח בין המחנות יודעים שמתנגדי המהפכה אינם אנשים שלא מוכנים לקבל את שלטון הימין ולכן עורכים מרד כדי להפיל אותו בכל מחיר. הם מבינים שהניסיון להשליט את הממשלה על בג“ץ פוגע בציפור הנפש של ציבור גדול מאוד בישראל, שרואה בעצמאות המשפט יסוד מוסד בכל דמוקרטיה. השותפים לשיח בין המחנות יודעים שיש הרבה צדק בביקורת על האקטיביזם השיפוטי ושהכאב בקרב חלק גדול מן הציבור הוא אמתי ומחייב לא רק התייחסות ואמפתיה (זה מובן מאליו, בעיניי) אלא גם שינוי ורפורמה במערכת המשפט (רפורמה, לא המהפכה הרדיקלית של לוין ורוטמן).
שיח הקונכיות הוא שיח הרסני, כי הוא נותן לקצוות הקיצוניים לכשכש בנו. לכן, יש לגבש מחדש את המיינסטרים הציוני, הממלכתי הדמוקרטי, של הקולות המתונים בכל המחנות, שיהיה מרכז הכובד של החברה הישראלית.
השותפים לשיח של אמת, להבדיל משיח הקונכיות, יודעים לקבוע בלי חשש: אותו ים.
