ביום שלישי האחרון, יצאו צמד חברות טובות מקצרין לטורניר הכדורשת “מאמאנט” בברצלונה, כחלק מקבוצה שכללה גם בנות מחדרה ומרחובות. האימון הראשון של הקבוצה נערך על חוף הים כשבועיים לפני הנסיעה, וההישג שהביאה עבר את כל הציפיות
ביום שלישי האחרון, יצאו צמד חברות טובות לטורניר הכדורשת מאמאנט (ליגת האימהות בכדורשת) בברצלונה. עינב בוטביקה, בת 40, נשואה פלוס 2 לציון, עובדת ב’גשר גולן’, וחנה ברנט, בת 40, נשואה פלוס 3 לדני, עובדת ב’מוסך עין זיוון’, שתיהן תושבות קצרין, לקחו חלק בטורניר מאמאנט בינלאומי ראשון כחלק מהטמעת מודל מאמאנט באירופה לקראת המשחקים העולמיים של ‘csit’ שייערכו בלטביה ב-2017.
למה כדורשת?
עינב בוטביקה: “אני התחלתי לשחק ממש כילדה בבית הספר ‘גמלא’ בשיעורי ספורט. וכך כשפתחו את הליגה, זה לא היה זר לי.”
חנה ברנט: “אני הייתי ממש אחרי לידה, שלושה חודשים בעצם. פתחו כאן ליגה מקומית ממש לנערות ולנשים, וזה פשוט בא בטבעיות.”
איך כדורשת?
“היינו ממש אחרי לידה כשהציעו לנו להצטרף לקבוצת גננות של הכדורשת. זה היה ממש כשפתחו פה את הליגה המקומית בקצרין, זה היה בחורף 2008, וחיפשנו לנו מקום לצאת אליו, כמו תחביב. וברור שיש כאן גם את עניין הספורט ובריאות הגוף.”
ספרו על עצמכן.
“כיום אנחנו 14 בנות בקבוצה (מאמאקליק), יש לנו מאמן, אבישי כהן שמאמן אותנו בהתנדבות מלאה כבר 2 עונות. אנחנו מתאמנות כרגע פעם בשבוע, ולקראת משחקים חשובים, פעמיים בשבוע. מעבר לספורט חשוב לנו שתהיה בקבוצה אחדות, מהמקום של המפגש החברתי. אנחנו גם עושות ערבים משותפים, ערבי גיבוש על מנת לגבש את הקבוצה.”
איך החלטתן להקים את הקבוצה?
“החלטנו שהגיע הזמן להפוך את זה למשהו רציני. היה רצון להשתייך לליגה כל שהיא. זה גם יותר מעניין, גם יותר כיפי, תמיד טוב להשתייך למשהו, וכמו בכל ספורט גם כדורשת הוא ספורט תחרותי.”
כדורשת זורם לנו בדם
איך הליגה מתנהלת?
“אנחנו בליגת מאמאנט אשכול צפון. הליגה מונה 20 קבוצות שמחולקות ל-3 בתים. יש מינהלת לליגה הזאת, כך שהכל נערך בצורה מסודרת ורשמית וכפופה לתקנון מאמאנט ישראל.”
איך מתקדמת העונה?
“העונה התחילה ברגל שמאל מבחינה הישגית, אבל יש שיפור גדול בביצועים שלנו. אמנם אנחנו לא בראשות הטבלה אבל יש מקום לאופטימיות. כרגע אנחנו ממש לפני משחקי הפלייאוף, כאשר העונה אנחנו מדורגים בפלייאוף התחתון. השאיפה שלנו היא להגיע להישג מסוים בפלייאוף התחתון. וגם אם לא, אז הכל באהבה והנאה כי זה רק ספורט”.
איך החלטתן שאתן נוסעות לברצלונה?
“ראינו את המודעה על הטורניר שייערך בספרד. בהתחלה אמרנו, לא מתאים עכשיו. ואז חנה קיבלה טלפון יום לפני ערב חג פסח מהמנכ”לית של מאמאנט ישראל, גלית אבשלום. היא הודיעה לה שנותרו מקומות ספורים והציעה לה להצטרף. אמרנו לעצמנו אנחנו חייבות לנסוע, וממש ברגע האחרון סגרנו את ההרשמה.”
אתן היחידות שיצאתן מקצרין?
“האמת שלא. יצאו איתנו גם קרן רוט ויעל מנצור מהקבוצה המקבילה לנו בקצרין. גם הן השתתפו בטורניר עם קבוצה אחרת. חשוב לנו לציין שלאורך כל הטורניר הן פרגנו לנו, עודדו אותנו, צילמו וסייעו. ממש חלק בלתי נפרד מאתנו.”
איך הקבוצה שלכן הייתה בנויה?
“ארבע בנות מחדרה, שתי בנות מרחובות, ואנחנו (עינב, חנה) מקצרין. כשבועיים לפני הנסיעה תיאמנו עם הבנות אימון משותף על מנת להכיר כל פרמטר. נפגשנו באולגה בחוף בים, פתחנו רשת והתחלנו להתאמן, ומכאן החל למעשה החיבור המעולה שנתן את אותותיו גם על המגרש.”
בטורניר עצמו…
“ממש לא חשבנו לרגע שנגיע לגמר, אמרנו יוצאות לחוויה ליהנות. ביום הראשון נערך המשחק הראשון. הצלחנו לנצח 2-0 ולהמשיך הלאה. במשחק השני ניצחנו שוב 2-0, ובעצם יום ראשון עם 2 ניצחונות. יום למחרת, ביום השני היה לנו משחק חשוב ומכריע שיקבע האם אנחנו עולות לחצי הגמר. ושוב הצלחנו לנצח 2-0 חלק, אבל עדיין מקומנו לא היה מובטח. רק לאחר שקלול נקודות קיבלנו את הבשורה שאנחנו עושות את הדרך לחצי הגמר. ביום השלישי והאחרון לטורניר נערכו משחקי חצי הגמר והגמר. בחצי הגמר הצלחנו לנצח 2-0, אבל בניגוד למשחקים הקודמים זה ממש לא הלך לנו בקלות. לא האמנו שהצלחנו לעשות את זה. ממש היינו בהלם. אמרנו אחת לשנייה ‘באנו ליהנות והנה הצלחנו לעלות לגמר’. לקראת משחק הגמר מאוד התרגשנו מהמעמד.”
אז מעמד הגמר היה מרגש, הא?
“מאוד. מרגש עד דמעות, בניגוד למשחקים האחרים, לפני תחילת המשחק נערך טקס מיוחד. שתי קבוצות הגמר נכנסו למגרש על ידי קריאת כרוז שהקריא את השמות של השחקניות. אחרי שהקבוצות נכנסו נעמדנו על אמצע המגרש, החזקנו דגל ישראל ושרנו את התקווה בגאווה עצומה. אמנם רובן של השחקניות היו ישראליות, אבל עצם היותנו בארץ זרה ריגש אותנו יותר מהכל.”
במשחק הגמר…
חנה ברנט: “בתחילת המשחק לא הייתי מפוקסת, ההתרגשות הייתה בשיאה. לאט לאט תפסתי את הקצב של המשחק והתרגלתי למעמד. והתוצאה דיברה בפני עצמה.”
עינב בוטביקה: “אני שיחקתי ליברו (ליברו הוא שחקו קו אחורי בכדורשת). התפקיד של הליברו הוא מאוד חשוב, כי הוא לא נחשב כחילוף תוך כדי משחק. יש לו תפקיד מרכזי בהגנה על המגרש.
זה לא היה פשוט בכלל. בהתחלה היה ממש צמוד. ניצחנו מערכה ראשונה, ובשנייה הצלחנו להפוך את התוצאה ובעצם הצלחנו לנצח 2:0.”
ואוו, בטח זו חתיכת הרגשה… ומה לגבי ההמשך?
“המטרה הסופית היא לאפשר ליותר ויותר אימהות להיכנס לבית החם הזה שנקרא מאמאנט. ואנחנו נשמח שבאמת הקהילה שלנו תתרחב. יש לנו פה בגולן כבר 3 קבוצות, 2 בקצרין אחת בבני יהודה. במעמד זה אנו פונות לכל האמהות בקצרין והגולן להגיע להנות ולקחת חלק מקהילת מאמאנט בגולן, כי כל אמא יכולה.”
לסיום?
“בראש ובראשונה אנו רוצות להודות לבעלים המקסימים שלנו, ציון ודני על התמיכה, הפרגון והחיזוקים. בלעדיהם לא היינו יכולות להיות חלק מהדבר הזה. וכמובן למאמן היקר שלנו אבישי כהן, על התרומה וההתנדבות שלו, לנו ברמה האישית וגם לקבוצה שלנו. למר דימי אפרצב ולצוות המתנ”ס על התמיכה הלוגיסטית והטכנית בקבוצה ובכלל בכדורשת. תודה רבה למעסיקים שלנו ב’גשר הגולן’ וב’מוסך עין זיוון’ שהסכימו להעניק לנו את האפשרות לצאת לטורניר. תודה אחרונה לקבוצה הנהדרת שלנו, לבנות חדרה ורחובות על החוויה המדהימה שעברנו יחד. כמובן שבעקבות החוויה הזו הגענו לתוצאה המדהימה הזו. אנו מזמינות את הציבור להגיע לעודד ולהנות ממשחקי הליגה שלנו.”
