כל הפוסטים של אורי הייטנר

קיבוץ ניר דוד (תל-עמל), העולה בחדשות בהקשר לנחל אל-אסי העובר בו, היה חלוץ יישובי “חומה ומגדל”, עליו כתב אלתרמן את

מוסר הפוטר את הפרט מחובת הצדקה, ועושה זאת בשם הצדק, כביכול, הוא מוסר עקום. בחברה שאין בה צדקה, לעולם לא

אחרי יציאת צה“ל מלבנון, בשנת 2000, נקבע הגבול הבין–לאומי על ידי משקיפי האו“ם. הגבול נקבע בסרגל – עד רמת המילימטר,

לא נתניהו הביא עלינו את הקורונה ואת המצב הכלכלי האיום. ההפגנות מתקיימות בצפיפות מבהילה והן אלימות וגוררות אלימות מצד המשטרה.

15 שנים מלאו להתנתקות מרצועת עזה. יישובים נחרבו, נגרם עוול לאלפי ישראלים, נסוגונו עד לגרגיר האחרון. אף לא אחד מפירותיה

אחת מהתוצאות החיוביות של משבר הקורונה יכולה להיות שובה של מדינת הרווחה. לפתע, כאשר אנו ניצבים במשבר, הכול נושאים עיניהם אל

הניסיון הנואל לייבש את ועד יישובי הגולן, כדי למנוע מאתנו את היכולת להיאבק, היה היא אבן דרך לא רק בהיסטוריה

האם מנהיגי תנועת העבודה, ובעיקר תנועות ההתיישבות שלה, ראו בהתיישבות מעבר לקו הירוק, מנוף לחדש את ימיה של תנועת העבודה

אלישע בן איבגי צמח בארכיון הגולן וכמנהל, בתוך זמן קצר, הזניק את הארכיון לשיאים אדירים. מקצוען אולטימטיבי, אך אינו קל

בסוגיה של החלת הריבונות הנמצאת כעת על הפרק, יש המשתמשים במילה “סיפוח“, אחרים נוקטים ב“החלת הריבונות” ויש הקוראים לזה “החלת

לפני שבועות אחדים, נעשתה נבלה בישראל. בפשע שנאה טרוריסטי, הופעלו 12 מטענים מחוברים לבדים בשישה מוסדות דת בישראל. המחבל, אוי

שמעון שיפר; “המתריע – שיחות עם האלוף (במיל’) עמוס גלעד”, הוצאת ידיעות ספרים, 2019 ספר השיחות עם עמוס גלעד נקרא,

אני משתדל לקרוא כל מה שנכתב מאת ועל אודות אבא קובנר, דמות הרואית ומעוררת השראה. לאחרונה קראתי את “הם באו

20 שנה ליציאה מלבנון. 14 שנות שקט בעקבות מלחמת לבנון השנייה ועדיין זוכרים לרה“מ ברק, שהשאיר במשך שנה את חיילי

גולת הכותרת של המאבק נגד הנסיגה מהגולן בשנות ה-90′ – שביתת הרעב בגמלא. כשהסתיימה, שאלנו: ומה עכשיו? הרף היה עצום