בעולם הטוקבקים ספגו החרדים גל עכור של נאצות על התנהלותם "הפושעת" בימי הקורונה. במציאות, היו גילויי אחווה וערבות ההדדית כלפי הציבור החרדי, בשעתו הקשה המקור

מלחמת השחרור נחשבת למלחמה הראשונה בינינו לבין הערבים, אך למעשה קדמו לה ארבע מלחמות, שהראשונה שבהן הייתה מאורעות תר"ף "ברגע הרציני הזה בתולדות עם ישראל

נבחרי המדינה, מכל הפלגים, עוסקים בקטנות, שעה שמתרגש עלינו משבר בריאותי מטורף. התפקיד שלנו, האזרחים, הוא להיות המבוגר האחראי וללחוץ שתוקם מיד ממשלת אחדות לאומית

באוניברסיטאות ובמוסדות השכלה גבוהה רבים במערב, בצפון אמריקה ובאירופה, השבוע הוא "שבוע האפרטהייד הישראלי". BDS הוא איום אסטרטגי על ישראל באוניברסיטאות ובמוסדות השכלה גבוהה רבים

בחלק האחרון של חייו, חי יוסי גמזו כעשור וחצי בקצרין. בשל מצבו הרפואי, עבר לקרבת משפחתו בחיפה, בה נפטר, אך מכל הערים דיברה אליו ירושלים,

לא תמיד קבע את הגבול התלם האחרון שחרשה המחרשה. ישראל עקרה את יישובי סיני, ימית וקטיף, למרות התלמים. במקרים אחרים, כן קבע התלם וגם היום,

40 שנה מאז מותו, קמה תכנית אלון לתחייה בחלקים רבים של תכנית טראמפ. אלון היה טוטאלי בחזונו ההתיישבותי ואמר, כבר ב-67': "נדרשים לנו רבים כאלה

בחירות 2020 אינן עוסקות בגבולות המדינה, אלא במה שבתוך הגבולות; בדמותה הערכית והמוסרית של מדינת ישראל. האם ישראל תהיה מדינת חוק, או מדינת שחיתות? מה

הלך לעולמו קצ'ה, שמעון כהנר, לוחם ומפקד מיתולוגי, איש יחידה 101 והצנחנים, איש קיבוץ נווה איתן, חקלאי, בוקר ורפתן, איש התיישבות, ידיד הגולן אל שמו

האם רוח הגולן, אותו משב חמקמק המחבר את תושבי הגולן כולם, נושבת רק כשאנו ניצבים בפני איום, כמו בשנות המאבק? האם אנו יכולים לשחזר את

תמיד קל לומר מה לא. לא נדרש הרבה מאמץ, כדי להיות דובוני לא–לא. אבל מאנשים מבוגרים ורציניים, אני מצפה לומר גם: מה כן. על תרומתה

משה פוקסמן שע"ל (עורך), "לכל הדעות" – שבעים נאומים נבחרים מהכנסת במלאת שבעים לכינונה, הוצאת "ידיעות ספרים" והכנסת, 2019, 223 עמ' הרשות המחוקקת היא עמוד

10.11.75: עצרת האו"ם קובעת כי הציונות היא "צורה של גזענות ואפליה גזעית". תגובת ישראל: מעלה גמלא, יונתן, שעל ואודם – 4 יישובים חדשים עלו לקרקע

בפסגת שפרדסטאון, התעלם שר החוץ הסורי מידו המושטת של רה"מ ברק. בז'נבה, דחה אסד האב, בפני קלינטון, את הצעתו מרחיקת הלכת של ברק במלאת 80

היא הייתה הנאמנה שבנאמנים לדרך. נאמנה לדרכה, לאמונתה ולדרך שעמה הלכה מפלגתה לבחירות. אין עוד בנמצא ח"כים משיעור קומתה של גאולה כהן, שהלכה השבוע לעולמה