הניסיון הנואל לייבש את ועד יישובי הגולן, כדי למנוע מאתנו את היכולת להיאבק, היה היא אבן דרך לא רק בהיסטוריה של המאבק על הגולן, אלא בהיסטוריה של הדמוקרטיה הישראלית
לפני שבועות אחדים, במלאת לו 25 שנה סיפרתי כאן בהרחבה על מבצע “עוז לגולן” – המיצג הנודד של ועד יישובי הגולן, בתקופת המאבק על הגולן. בסיום המאמר, סיפרתי שהמבצע הופסק בעודו באִבו, בשל משבר כספי אליו נקלע ועד יישובי הגולן, בעקבות צו ביניים של בג“ץ, בעתירה נגד מימון ועד יישובי הגולן.
סיפור העתירה לבג“ץ הוא סיפור חשוב. הוא מציג את המאבק שנאלצנו לנהל בעיצומם של הימים הקשים ביותר שבהם נאבקנו על קיומנו – המאבק על זכותנו להשמיע את קולנו ולהיאבק. הוא מציג את הניסיון הנואל לייבש את הוועד כדי למנוע מאתנו את היכולת להיאבק. פרשה זו היא אבן דרך לא רק בהיסטוריה של המאבק על הגולן, אלא בהיסטוריה של הדמוקרטיה הישראלית.
מלחמה מלוכלכת
חשוב להבין את הסיטואציה בה עמדנו. מולנו עמדה ממשלת ישראל, שככל ממשלה, היא הקובעת המרכזית את סדר היום הציבורי, אצלה כל המידע ולה כוח הסברה והשפעה בלתי מוגבלים. הרי כל אימת שראש ממשלה או שר רוצה להתראיין, התקשורת מתייצבת אצלו. התקשורת, ברובה הגדול, תמכה בעמדת הממשלה ודִבְּרְרָה אותה. “שלום עכשיו“, הארגון הציבורי שהוביל את המאבק בעד הנסיגה, הוא ארגון ותיק ועשיר מאוד, שמאחוריו עמדו ועומדים קרנות עתירות בשומן ומשאבים.
ועד יישובי הגולן היה גוף קטן, שזה עתה חידש את פעולתו שהופסקה בראשית שנות השמונים, לאחר קבלת חוק הגולן, עם אפס משאבים. עיקר המשאבים של ועד יישובי הגולן באו מן המועצה האזורית גולן ובמידה פחותה, מן המועצה המקומית קצרין
ועד יישובי הגולן היה גוף קטן, שזה עתה חידש את פעולתו שהופסקה בראשית שנות השמונים, לאחר קבלת חוק הגולן, עם אפס משאבים. עיקר המשאבים של ועד יישובי הגולן באו מן המועצה האזורית גולן ובמידה פחותה, מן המועצה המקומית קצרין. ב-1995, עתרה תנועת “שלום עכשיו” לבג“ץ נגד המועצות, בתביעה שיפסיקו את העברת הכספים לוועד ונגד הוועד, בתביעה שיחזיר את כל הכספים שהועברו אליו מן המועצות, מאז 1991. אילו צלחה מזימתם, הם היו מנחיתים מכה אנושה על מאבקנו. הייתה זו מלחמה מלוכלכת נגדנו.
ב-1.5.95, ליווה צוות מיוחד של “יומן השבוע“, בערוץ הראשון, את הפתיחה החגיגית של מבצע “עוז לגולן” – המיצג הענק של הגולן, במלחה שבירושלים. למארגני האירוע, היה ברור, ששיא החשיפה של המיצג יהיה בתכנית זו, בערב של שבת הקרובה. למחרת, ערב יום הזיכרון לחללי צה“ל, עלה הצוות לצילומים בגולן. ראיונות עם יהודה וולמן, סמי בר לב ואלי מלכה הפכו ל“חקירה משטרתית צולבת“, שרק שיטת הטלטול נעדרה ממנה. המאבק על הגולן לא עניין כלל את הצוות. השאלות עסקו בעניין אחר לגמרי – מניין בא הכסף? לעורכי הכתבה לא היה ספק. בידיהם חשיפה של פרשיית שחיתות חמורה.
הכתבה ביום ו‘ לא הייתה סימפטית לפרנסי הגולן. לצד תצלומים מ“חקירתם” של ראשי המועצות, הופיעו מספר אנשים מן הגולן שחשפו את “השחיתות“. אדון אחד מקצרין התבכיין שאינו יכול לשלוח את ילדיו לפולין, כי הכסף שנועד לכך הולך לוועד יישובי הגולן… בכתבה, נמסר שאותם תושבים שדיברו ותנועת “שלום עכשיו” עותרים לבג“ץ נגד המועצות. צלי רשף, ממנהיגי “שלום עכשיו“, נראה יושב במשרדי תנועתו בירושלים, זחוח דעת ומדושן עונג, כמי שמצא את הדרך הקלה לקידום הנסיגה – סתימת פיות תושבי הגולן, בכסות של מאבק על טוהר המידות.
בעתירה, התבקש בית המשפט למנוע העברת כספים מן המועצות לוועד ולהורות לוועד להחזיר את כל הכספים שקיבל מן המועצות, בשנים הקודמות. כן, נקבע בעתירה, שהמועצות העבירו כספים למפלגת “הדרך השלישית” – טענה חסרת כל שחר
כעבור ימים אחדים, הוגשה העתירה. בעתירה, התבקש בית המשפט למנוע העברת כספים מן המועצות לוועד ולהורות לוועד להחזיר את כל הכספים שקיבל מן המועצות, בשנים הקודמות. כן, נקבע בעתירה, שהמועצות העבירו כספים למפלגת “הדרך השלישית” – טענה חסרת כל שחר. בתשובתם, לא הסתירו המשיבים את העובדה שאכן המועצות תומכות בוועד, אך טענו שהכול נעשה על פי החוק וכללי המנהל התקין, בגלוי, בידיעתם של משרד הפנים ומשרד מבקרת המדינה ובאישורם. היועץ המשפטי של משרד הפנים, שלום זינגר, פרסם חוות דעת המצדדת בעמדת המועצות.
אז באה המהלומה הראשונה – היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, שמאז פרישתו ועד היום הוא פעיל שמאל קיצוני, פרסם חוות דעת הפוכה, המצדדת בעמדת העותרים ומרגע שהוציא את חוות דעתו, זו הייתה עמדת המדינה בעתירה. המכה השנייה הייתה צו הביניים שאסר על העברת הכספים, עד לקבלת ההחלטה הסופית על העתירה. המכה השלישית הייתה סחבת של למעלה מארבעה חודשים בקביעת מועד הדיון. כתוצאה מכך, לא זרמו לוועד כספים, דווקא במבצע היקר ביותר.
תצהיר חתום
הדבר הכואב ביותר במהלך הזה היה הירתמותם של שבעה תושבי הגולן לעתירה. טענתם הייתה שהם בחרו את המועצות כדי לדאוג לחינוך, לניקיון ולאיכות הסביבה ולא לפוליטיקה ארצית; לא לשם כך הם משלמים ארנונה, ראשי המועצות לא מייצגים אותם והוועד לא מייצג אותם. מול הטענה הזו, נטען שבבחירות לראשות המועצה המקומית קצרין, בראש המצע של סמי בר לב, עמד המאבק על הגולן. יתר על כן, גם כל המתמודדים נגדו העמידו בראש המצע שלהם את המאבק על הגולן. במועצה האזורית, לא היו בחירות, כי היה מועמד אחד, אבל מליאת המועצה האזורית, שבה חברים הנציגים הנבחרים של כל היישובים, החליטה פה אחד על הקמת הוועד (בישיבה משותפת של מליאות שתי המועצות) ועל תקצוב הוועד. על כך, טענו העותרים, שהם לא בחרו את נציגיהם למליאה על פי השקפות פוליטיות.
אל מול הטענה הזאת, החתמנו את כל חברי המזכירויות, של כל יישובי הגולן ואת כל חברי מליאת המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין, על תצהיר לפיו ועד יישובי הגולן הוא הגוף המייצג את יישובי הגולן ושהם תומכים במימונו. לא היה אפילו חבר אחד בגופים הללו שלא חתם. מול אמירה חד–משמעית כל כך, לא הייתה עוד משמעות לטענת אי הייצוג.
הבטחת עצם הקיום
אחרי שלוש המכות שציינתי, המהפך היה מהיר מאוד. בתוך שבוע אחד, שלוש ישיבות והצגת פסק הדין.
את המועצות בגולן, ייצג עו“ד אשר קולא, ואת הוועד – עו“ד יונתן בך ז“ל. טענת המועצות הייתה שתפקידה של המועצה הוא לפעול למען האינטרסים של תושביהם ואין אינטרס מובהק לתושבים כמו הבטחת עצם קיום יישוביהם
את המועצות בגולן, ייצג עו“ד אשר קולא, היום שופט בית המשפט המחוזי בנצרת ואת הוועד – עו“ד יונתן בך ז“ל, שהובילו מהלכים משפטיים מזהירים והביאו לניצחון. כבר בראשית המשפט, הודיעו השופטים שהעברת הכספים של המועצות לוועד עד כה נעשו כדין ולכן הדיון יתמקד בשאלה העקרונית – לעתיד. הם ייעצו לעותרים לוותר על דרישתם להחזר הכספים עד כה. העותרים ביטלו את התביעה להחזרי העבר, אך עמדו על כך שכספי שנת 95′ יוחזרו. הם גם חזרו בהם מטענתם שהועברו כספים למפלגה פוליטית (“הדרך השלישית“).
טענת המועצות הייתה שתפקידה של המועצה הוא לפעול למען האינטרסים של תושביהם ואין אינטרס מובהק לתושבים כמו הבטחת עצם קיום יישוביהם. ראש הרכב השופטים, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט שלמה לוין, הזכיר בהקשר זה מאבקים שניהלו רשויות באותם ימים נגד שינויי גבולות מוניציפליים והעברת שטחים שלהן לרשויות אחרות ומקובל על הכול שהדבר לגיטימי וזהו תפקידן. על כך, השיבו העותרים ונציגת הפרקליטות עו“ד אסנת מנדל, שהמקרה שונה, כיוון שכאן אין המדובר בסוגיה מוניציפלית, אלא בנושא פוליטי ארצי, שעומד במרכז הדיון הפוליטי ונוגע לכלל אזרחי המדינה ובנושא כזה אין לרשויות סמכות להתערב.
השופטים הקשו, ושאלו אם במקרה שבשל מדיניות ממשלתית יוחלט על העברת שטחים ממאה רשויות חקלאיות למאה רשויות עירוניות, והנושא יהיה הנושא המרכזי על סדר היום בבחירות – האם גם אז ייאסר על הרשויות להיאבק על זכויותיהן? אם בעקבות ירי קטיושות על קריית שמונה, יוחלט על פינוי חלקים מהעיר והעירייה תתנגד לכך – האם ייאסר עליהם להיאבק? העותרים התקשו מאוד להתמודד עם השאלות הקשות.
מדברי השופטים במהלך הדיון, היה ברור לאן נושבת הרוח. אף על פי כן, ביום שישי, 22 בספטמבר 1995, ב-9:00, שלושה ימים לפני ערב ראש השנה, ישבנו באולם בית המשפט מתוחים מאוד. השופטת דליה דורנר נכנסה לאולם והודיעה: “ברוב קולות של השופט לוין והשופט גולדברג, מול עמדת השופטת דורנר, החליט בית המשפט הגבוה לצדק לדחות את העתירה“.
פסיקת בג“ץ, לצד משמעותה הכספית החשובה, הייתה ניצחון מוסרי גדול לתושבי הגולן. נדחה הניסיון של גורמים, מבחוץ ומבפנים, להשמיץ את תושבי הגולן. נבלם הניסיון של מי שהתקשו להתמודד עניינית וציבורית עם הנאבקים בנסיגה, לעצור את המאבק בדרכים אפלות. סוכל הניסיון ליצור דה–לגיטימציה לתושבי הגולן ולמאבקם. בית המשפט חשף את פרצופה האמתי של תנועת “שלום עכשיו“, תנועה שהתיימרה לדבר בשם הדמוקרטיה והמנהל התקין.
לימים, פסק הדין הזה אפשר למועצה האזורית חוף עזה לממן את מאבק גוש קטיף נגד העקירה, שלמרבה הצער, הסתיים רע.
ניצחון הדמוקרטיה
באותם ימים, שירתי כדובר ועד יישובי הגולן. ישבתי באולם בית המשפט העליון ומיד לאחר מתן פסק הדין, הוצאתי לתקשורת את ההודעה הבאה:
ועד יישובי הגולן גאה בהחלטת בית המשפט הגבוה לצדק, לדחות את העתירה של “שלום עכשיו” נגד העברת כספי המועצות למימון המאבק על הגולן.
בית המשפט דחה את ניסיונה הנואל של תנועת “שלום עכשיו” לסתום את פיות תושבי הגולן ולמנוע את מימוש זכותם האלמנטרית להיאבק על קיום יישוביהם. החלטה זו היא ניצחון הדמוקרטיה.
ועד יישובי הגולן יגיש בימים הקרובים תביעה נגד תנועת “שלום עכשיו“, בגין הנזק הכספי שנגרם לו בצו הביניים. [תביעה כזו לא הוגשה בסופו של דבר].
אנו משוכנעים, שכפי שניצחנו במאבק המשפטי, כך ננצח גם במאבק הציבורי ורמת הגולן תישאר בריבונות ישראל.
