ככה, על שפת הכנרת, ישובה על כיסא-חוף שקניתי עשר שנים מאוחר מדי, באו לי מחשבות על הדברים הקטנים שממלאים את הלב ועושים אותו שמח ביום

קולות המלחמה מסוריה מתערבבים עם ההמולה העולה ממערכת הבחירות לרשויות. כמה מחשבות על מנהיגוּת ודבר אחד בטוח: זה לא זמן טוב כרגע לרעשים 20 שנה

אורטל חוגגת ארבעים באירוע שיא ובשנה שלמה של פעילויות בנושא. יותר מכול, זהו קיבוץ שיתופי, שפיצח את הנוסחה, עובר שינויים והתאמות, אך נשאר קיבוץ, כל

טבעו המצער של העולם הוא שאנשים מזדקנים ונחלשים. מאוד קשה לילד, גם אם הוא כבר אדם בוגר בעצמו, לקבל את העובדה שההורים החזקים שלו פתאום

קראתי את חוק הלאום המלא ולא מצאתי בו ולו דבר אחד שאינו נכון ואינו ראוי. הרעל הפוסט- ציוני כל כך חלחל בקרב השמאל הציוני, עד

אחרי שהבנתי שאני מכורה, הודעתי בבית שאני עוברת לפלאפון דור ישן. נפרדתי מפייסבוק. החזיק כמה שעות, אבל חזרתי. גמילה היא תהליך. לאט לאט, אשתחרר יעל

עץ האלון. רבע לשמונה בבוקר. אני והקפה, לבד. כפפה: המדרחוב של כפר האמנים באניעם הוא מקום קסום. הגיע הזמן לפתח אותו. מישהו מרים? יעל אליה

סיפור בנות צלפחד, בפרשת השבוע "פנחס", אינו רק מהפכה בסדרי העולם לזמנו. זוהי מורשת מוצפנת, שמוסרת התורה ליהודי כל הדורות הבאים אורי הייטנר בפרשת השבוע,

החופש הגדול התחיל ובבת אחת הילדים רעבים יותר, משועממים יותר, מבלגנים יותר, הכול יותר. כשאהיה שרת החינוך, אקצר בהרבה את החופש הזה, בלי למצמץ החופש

עפיפון התבערה אינו צעצוע, אלא כלי טרור וכך יש להתייחס אליו. חוליה המשגרת "עפיפוני תבערה" כמוה כחוליית משגרי רקטות. יש להשמיד אותה, רצוי לפני הביצוע

למרות שנראה לי שהנשים של פעם היו לא פחות מרוצות, היום, יותר ויותר נשים מגיעות לקדמת הבמה בכל התחומים. אני מעריכה מאוד נשים שמנהיגות, שמשפיעות, שמנהלות בתוך שגרת