אורטל חוגגת ארבעים באירוע שיא ובשנה שלמה של פעילויות בנושא. יותר מכול, זהו קיבוץ שיתופי, שפיצח את הנוסחה, עובר שינויים והתאמות, אך נשאר קיבוץ, כל הזמן
“אתה יודע מה ההבדל בין הקיבוץ שלי לקיבוץ שלך?”, שאל אותי, לפני כעשרים שנה, חבר קיבוץ מופרט, והשיב בעצמו: “חמש שנים”. כלומר, בעיניו ההבדל אינו במהות, אלא בלוח הזמנים. הפרטת הקיבוץ היא תהליך דטרמיניסטי; מעין זרם המונע בידי כוח עליון ואין לנו יכולת בחירה ואפשרות לשלוט בו, אלא לכל היותר לעכב אותו. או כפי ששואלים אותי לעתים: “אתם עדיין קיבוץ שיתופי?” איננו “עדיין” קיבוץ שיתופי. אנחנו קיבוץ שיתופי.
למה? אני חושב שהסיפור הבא, שאותו כתבתי לפני עשור, לספר הסיפורים של אורטל “שלושים שנים וסיפורים”, נותן את אחת התשובות לכך. ספוילר: אנחנו קיבוץ שיתופי, אבל לא “הקיבוץ של פעם”.
****
אורטל היא קיבוץ שנמצא תמיד בתהליכים חברתיים ואסטרטגיים של חשיבה, בחינת דרך ועיצוב דרך; באורחות החיים, בצמיחה הדמוגרפית, במבנה הארגוני ועוד. התהליכים הללו הם חלק מן ה-DNA שלנו
שני ביקורים
לפני שלושים שנה [במקור – עשרים. א.ה.], במסגרת אירועי העשור לאורטל, אירחנו את ותיקי בית השיטה. ביקור זה היה גם אירוע לציון סיום הליווי של אורטל בידי בית השיטה. היינו אז בעיצומו של תהליך השינוי הראשון, שבו בחנו את עצמנו וקידמנו שינויים, כמו הפרטת מוצרי צריכה, הפרדת העסק מן הקהילה ועוד. הייתי אז מזכיר צעיר (בן 25, שנה שנייה בתפקיד). סקרתי בפני האורחים את הנעשה באורטל ואת עיקר הדגש שמתי על תהליך השינוי. האורחים היו מזועזעים. “זה סוף הקיבוץ”, הם גזרו את גזר דיננו.
חלפו עשר שנים. אורטל חגגה את שנת העשרים. שוב אירחנו את ותיקי בית השיטה ושוב נערכה שיחה. שוב הייתי מזכיר. שוב סקרתי את הנעשה באורטל ושוב – את עיקר הדגש בדבריי שמתי על התהליך האסטרטגי, שהיינו אז בעיצומו. אולם היה הבדל גדול. בביקור זה, בית השיטה הייתה בעיצומו של תהליך הפרטה כואב וקיצוני. בתום דבריי, ביקשה רות אלון, מוותיקות בית השיטה, את רשות הדיבור. היא הביעה התפעלות מהנס, מהעובדה שאורטל נשארה קיבוץ שיתופי, בניגוד לרוח הנושבת בתנועה. “מה הסוד שלכם? למה זה מצליח לכם?”, היא שאלה.
בתשובתי, הזכרתי את השיחה שנערכה עשור קודם לכן ואת האזהרות של אורחינו.
“בזכות השינוי שעשינו אז”, קבעתי, “אנו היום קיבוץ שיתופי. סוד הצלחת השיתוף, הוא השינוי”.
קהילתיות נוכחת בכול
הסיפור הזה מצביע על כמה מן המאפיינים של אורטל, עד היום. בעשרים השנים שאחרי השיחה המוזכרת כאן, אורטל לא חדלה להשתנות. אולם השינויים שלנו מעולם לא היו חיקוי של אופנות, מעולם לא היו היסחפות בזרם, מעולם לא היו מתוך מתכונת של “הכול או לא כלום”. הם תמיד היו ביטוי ליצירתיות, מקוריות וחדשנות, חיפוש דרכים כיצד להתאים את הרעיון השיתופי לשינויים בזמן ובסביבה וכיצד לתת מענה אמתי לצרכים המשתנים של החברים ולאתגרים המשתנים של השותפות.
אפיון נוסף – אורטל היא קיבוץ שנמצא תמיד בתהליכים חברתיים ואסטרטגיים של חשיבה, בחינת דרך ועיצוב דרך; באורחות החיים, בצמיחה הדמוגרפית, במבנה הארגוני ועוד. התהליכים הללו הם חלק מן ה-DNA שלנו.
התהליכים הללו הם רק ביטוי אחד לאפיון מרכזי, אולי האפיון המרכזי – של אורטל; הקהילתיות נוכחת בחיינו באופן מוחשי ביותר. התהליכים, האספות, הדיונים, הוועדות, הצוותים – כל אלה הם פן אחד של הקהילתיות. פן אחר הוא הפעילות התרבותית הענפה והאינטנסיבית מאוד (ברמה של מספר פעילויות בשבוע), רובה בהתגייסות של הכוחות הפנימיים בתוך הקיבוץ, שספק אם יש כמותה ביישוב כלשהו בישראל. יש מי שהקהילתיות הזאת צפופה בעבורו, יש מי שהיא מעייפת אותו, אך זו אורטל. הדבר בא לידי ביטוי בתרבות, בא לידי ביטוי בחינוך ובראש ובראשונה, בחינוך החברתי-קהילתי ובמעורבות הכפר כולו בחינוכו של ילד אחד, בצח”י, בצמיחה הדמוגרפית, במשק ועוד ועוד.
דוגמה מוחשית לכך היא הצמיחה הדמוגרפית. במשך שנים רבות, בקושי קלטנו, מתוך בחירה (שתמיד הייתה שגויה בעיניי). לפני כעשור, נקלענו למשבר חברתי עמוק, שלווה בעזיבה גדולה יחסית, בין השאר של משפחות מרכזיות באורטל. מתוך השפל הזה, אחזנו את עצמנו בציציות ראשנו ומשינו את עצמנו מן הבוץ, בדרכים שונות וכיוונים שונים, אך החשוב מכולם הוא הצמיחה הדמוגרפית.
תהליך קהילתי רחב ועמוק הביא אותנו לגיבוש תכנית חומש לצמיחה דמוגרפית. הדבר היפה במימוש התכנית, היה המעורבות וההירתמות של עשרות חברים למשימה. בתוך חמש שנים, קלטנו 25 משפחות צעירות וטובות, שהפיחו רוח חיים, הצעירו את הקיבוץ והן מיטיבות להשתלב במארג הקהילתי הייחודי לאורטל. בעקבות גל הקליטה הזה, החלו לחזור משפחות של בנות ובני הקיבוץ. התהליך הזה הביא את אורטל לפריחה קהילתית חסרת תקדים.
קיבוצים, בעיקר שיתופיים, אך גם אחרים, עלו אלינו לרגל, ללמוד את סוד ההצלחה. במפגש אתם בנושא הזה, כמו במפגשים עם קיבוצים העולים ללמוד מאתנו את השינויים באורחות החיים, יותר משאורחינו התפעלו מן התוכן, הם התפעלו מן ההלימה הגבוהה בין התכנית והביצוע, בין החזון וההגשמה; הלימה של כ-100%, הישג נדיר בכל סוגי הארגונים.
עובדה זו מעידה, בין השאר, על ה-DNA המנהיגותי של אורטל; מנהיגות חזקה, מחויבת מאוד, משימתית, נהנית מאוטוריטה רבה בקרב הציבור, משכילה להניע את הציבור הרחב לפעילות ולעשייה. הדבר נכון הן באשר להנהגה החברתית-קהילתית והן באשר להנהגה הכלכלית-משקית, שאף היא הביאה וממשיכה להביא את אורטל להישגים גדולים. במשך כשלושים שנה, הנהגת אורטל הייתה קבוצה קטנה יחסית, מבין ותיקי הקיבוץ. בעשור האחרון, נטל את ההובלה דור חדש, כשההנהגה הוותיקה ממשיכה להיות חלק מן ההובלה, בהשתלבות טבעית. אופן ההנהגה, על כל מאפייניו, אומץ באופן טבעי ואף שוכלל, בידי ההנהגה הצעירה.
40 שנה – קיבוץ ללא הפסקה
בתקופת המאבק על הגולן, הייתה אורטל אחד היישובים המובילים והפעילים במאבק. בין השאר, בפעילויות ייחודיות שלנו, כמו סדר פסח קיבוצי – מחאתי ומתוקשר, מול משרד ראש הממשלה והכנסת, ערב פסח תשנ”ג (1993) ושנה לאחר מכן, חגיגת ביכורים קיבוצית בגני יהושע בתל אביב, אף היא מתוקשרת ומחאתית, שאליה נהרו אלפי תל אביבים.
יהודה וולמן, אז ראש המועצה האזורית גולן, שהוזמן לנאום באירוע, הגדיר את אורטל: “קיבוץ ללא הפסקה”.
ההגדרה הזו קולעת ונכונה גם היום. אורטל היא קיבוץ ללא הפסקה, בכך שאינה חדלה להיות קיבוץ ובכך שחייה הקהילתיים והקיבוציים הם ללא הפסקה.
היום אנו חוגגים ברוב עם והדר את חג הארבעים לאורטל – האירוע המרכזי בשנה עתירת פעילויות ואירועים.
