עץ האלון. רבע לשמונה בבוקר. אני והקפה, לבד. כפפה: המדרחוב של כפר האמנים באניעם הוא מקום קסום. הגיע הזמן לפתח אותו. מישהו מרים?

יעל אליה מדי

אני אוהבת להתחיל את הבוקר שלי מתחת לעץ האלון, בכפר האמנים, במושב אניעם. אחרי שהילדים יוצאים לבית הספר, אני מקדימה להגיע לבית הקפה, לפני שהעובדים ואנשי הכפר מגיעים, מכינה לעצמי הפוך קטן, מלא קצף, עם עוגיית לב קטנה ומתמלאת באנרגיה מהשקט והשלווה שיש לנו בגן העדן הפרטי, במדרחוב האמנים הקסום שלנו.

המדרחוב הזה הוא אחד היפים שיש בארץ. יכולים לחשוד בי שאני משוחדת. יכול להיות, כבר שבע שנים וחצי שאני שם ובכל יום, מתפעלת מחדש מהשלווה המיוחדת ומהפינה הקסומה הזאת, שזכיתי להיות חלק ממנה. לפני שפתחתי את המקום שלי, רבים מסביב ניבאו לי כישלון, כי הגולן קטן, כי הכפר הזה לא מצליח, כי השכנים שיהיו לי אינם טובים, ועוד…

אחד החלומות הגדולים שלי, ועוד לא אבדה תקוותי, הוא שבכפר הזה יהיה הצלחה, שיהיו בו הרבה אנשים ושמחה, שיתחתנו בו, שיטיילו, שיקנו, שיאכלו, שישאירו לי את רבע לשמונה בבוקר, לקפה לבד, מתחת לעץ האלון שלי ואחר כך, כולם מוזמנים

תחושת הבטן שלי ניצחה והלכתי על זה. נכון, הגולן קטן, צדקו מי שאמרו. נכון, הכפר אינו הצלחה גדולה מבחינת כמות האנשים המטיילים בו מדי יום. נכון, לא הכול פשוט, אבל השכנים דווקא טובים בעיניי ורובם נמצאים שם מעל עשור. במהלך השנים, ניסיתי לפצח את הבעיה של הכפר – למה הוא לא מצליח להתרומם? למה אין מספיק מטיילים? למה המועצה ותיירות גולן לא מחבקות את המקום הזה ומשקיעות בו והופכות אותו לפנינה של הגולן? למה אנשי הגולן לא נוהרים אליו בהמוניהם, כמוני, לשתות לפחות קפה של בוקר, לקנות מתנות או סתם להסתובב? למה אין כל יום אוטובוסים של תיירים ומטיילים?

מצאתי כל מיני תשובות שאינן מספקות אותי. למרות שאני ידועה כאשה אופטימית וחיובית ולא ממש קוטרית, במקרה של כפר האמנים באניעם, שאני חלק ממנו, יש לי מה להגיד. נכון, לא כולם פתוחים בשעות קבועות. נכון, מהצהריים, הגלריות סגורות. נכון, המסעדות כשרות ולכן סגורות בשבת. נכון, לא כולם אוהבים את הסגנון וגם על הטעם והריח יש מקום להתווכח ויש עוד כל מיני בעיות קטנות.

ב”ה, אני מתפרנסת. אני אוהבת את המקום שלי ויש לי קהל לקוחות אוהבים ותומכים ונאמנים. על כך אין לי תלונות, רק תודות ושמחה והכרת הטוב, אבל על העובדה שהכפר הקסום הזה, שנמצא בלב הגולן, לא מצליח להתרומם, יש לי כאב לב גדול. הוא נמצא במרכז הגולן, מסביבו עשרות צימרים, מעיין יפה – עין תות, נחל עיט, מסלולי טיול, גלריות צבעוניות, מסעדות ואנשים נפלאים שרוצים להתפרנס, שרוצים לראות את המקום שלהם מצליח.

אווירה אירופית

בכניסה לכפר, נמצאת הגלריה של הזוג חסון. אחריהם, נמצאת אסנת, שמייצרת אריחי קרמיקה צבעוניים וייחודיים. בהמשך, יושב יואל פרידמן, הצורף, איש מקסים, שכיף לקשקש אתו. יש לו תכשיטים יפים וגם טבעות נישואים. הזוג יעקוביצקי מוכרים אמנות שימושית והדפסות על חולצות, כוסות ועוד. לידם, בית הספר למחול של סבטלנה. ממול, נמצאת הגלריה של אתי, עם מבחר תכשיטים וחפצי אמנות. לזוג דבש, יש סטודיו של קרמיקה, יפה וג’וי מוכרות מפות רקומות עבודת יד וגם שמלות כלה מיוחדות, יפית יוצרת תכשיטים, משפצת רהיטים ישנים וגם יש לה בית קפה קטן, שפתוח בשבתות.

ליחיאל – גלריה ליודיקאה, רועי שנער, אמן בין-לאומי, מצייר ומפסל וגם מנגן לנו באוהל שלו, לדוד יש את ה”פשפשוק”, שוק קסום של כלים וחפצים ייחודיים, ליפעת – מסגרות קסומות מחלונות ישנים, תמונות יפות ועוד. חנה, הקדרית, מייצרת כלי קרמיקה ומעבירה חוגים, לירון יש מרכז לסדנאות, שירלי עושה טיפולים באוהל ויש גם את ענבל, הלא היא “בטי”, עם חנות בגדי הווינטג’ הידועה.

יש גם את “זיגל”, המסעדה הבשרית ו”יעלי”, בית קפה-מסעדה חלבית. אנשים שמגיעים לכפר מרחבי הארץ והעולם מתפעלים כל כך מהמדרחוב האירופי, מתאהבים וחוזרים. אחד החלומות הגדולים שלי, ועוד לא אבדה תקוותי, הוא שבכפר הזה יהיה הצלחה, שיהיו בו הרבה אנשים ושמחה, שיתחתנו בו, שיטיילו, שיקנו, שיאכלו, שישאירו לי את רבע לשמונה בבוקר, לקפה לבד, מתחת לעץ האלון שלי ואחר כך, כולם מוזמנים.

הנה, זה זמן בחירות. הלוואי שמי שייבחר לראשות המועצה בבחירות הבאות ישכיל לפתח את המקום הקסום הזה עם אטרקציות ותאורה טובה ושלא יגיד לנו תעזרו לעצמכם. זו פנינה גולנית, המקום הזה וכולנו צריכים לחתור לכך שיבואו המון מטיילים ואוטובוסים לגולן, שהעסקים הקטנים ישגשגו ויצליחו, כי הצלחת העסקים הקטנים והתיירנים היא הצלחת הגולן כולו. הגולן הוא אזור התיירות מהיפים שיש לנו בארץ ולמה שרק אני אהנה כל בוקר מהשלווה הזאת? גם אתם מוזמנים, בשמחה ואהבה.