היה לי פאנצ'ר בגלגל. היה תור גדול. כשחזרתי, לא היה תור, אבל הצמיגאי אמר שהוא לא יכול לתקן לי. התעצבנתי. בסוף, התברר לי (שוב): אנחנו

מספר הפונות לבתי חולים עם תסמינים לבביים עלה מאוד לאחרונה. רוב הפונות הן אימהות לחיילים המשרתים בקרבי. "תסמונת הלב השבור" השבוע, פורסם כי מספר הפונות

הטבח בנגב המערבי הוא השבר הגדול ביותר בתולדות הציונות. המכנה המשותף הבסיסי, הרחב ביותר של הציונות, הוא הביטחון; ההכרח במדינה עצמאית שתשמש מקלט ליהודים בשמחת

נדדה לי השינה, לא יודעת לאן. ניסיתי הכול, לא נרדמתי. עם מזגן, בלעדיו, לא נרדמתי. כפעולת תגמול, קמתי ולהכין לי קפה, אלא מה. יצאו מזה

מי לא חווה את זה. תנועה לא נכונה, קימה מהירה מדי והופס… הגב "תפוס". לא תמיד מדובר בשריר תפוס, בכל מקרה, הכאב – כואב… לרפואה

מדינת ישראל – יותר יהודית, או יותר דמוקרטית? על יהדות ודמוקרטיה במלאת חמישים שנים למותו של בן גוריון אחד העיוותים הגדולים בשיח הציבורי בשנים האחרונות,

להתחיל כל בוקר בהודיה, התעוררנו ונשמה באפינו. תודה! כל כך הרבה דברים לקחנו כמובנים מאליהם, עד ששכחנו את העיקר. כשמסתכלים על היש, הוא מתעצם וההרגשה

הרפואה הסינית ממשילה את הגוף לממלכה. הטיפול בא לשפר את תפקוד הממלכה – הן הגוף והן הנפש. הלב, מרכז הממלכה, הוא "הקיסר" אנשים רבים מכירים

בעיניי, אנחנו עדיין במלחמת הקוממיות הראשונה. זו אותה מלחמה, כבר למעלה ממאה שנה, מראשית הציונות. אנחנו אומה במלחמה, כתופעת קבע. העובדה שקצת שכחנו זאת, היא

כמעט חודש שאנחנו בתוך המלחמה הנוראה הזאת. אני מנסה לחשוב טוב, להרגיע את הילדים ואת הסובבים אותי ולפזר מילים טובות עם תקווה, אבל בפנים הנפש

נפגשתי עם חברות. כולן משתפות כמה קשה, קשה להחזיק מעמד מול הילדים, לא להתפרק, לוודא שיש כביסה נקייה, קניות, וארוחות בצל המלחמה והאירועים הקשים כל

אחרי ה-7 באוקטובר, קונספציות, פרדיגמות ומיתוסים ראויים להישלח אחר כבוד לפח האשפה של ההיסטוריה. יהיה עלינו לגבש פרדיגמות חדשות, לחשוב אחרת הטבח בשמחת תורה ומלחמת

"תחשוב טוב – יהיה טוב" זה רבי נחמן בייסיק. לכן, כששואלים אותי מה שלומי, אני עונה שהכול טוב. תהיתי אם בימים שכאלה זה באמת בסדר

הקידמה הקלה על חיינו באופן משמעותי וקיצרה לנו הרבה תהליכים, אך הקצב המהיר בו הדברים מתרחשים משפיע עלינו לרעה, כיוון שהוא גורם לנו לעשות הרבה