נדדה לי השינה, לא יודעת לאן. ניסיתי הכול, לא נרדמתי. עם מזגן, בלעדיו, לא נרדמתי. כפעולת תגמול, קמתי ולהכין לי קפה, אלא מה. יצאו מזה כמה תובנות מעניינות
לילה אחד השבוע, שנתי נדדה. טוב, זה לא הלילה היחיד ששנתי נודדת בו, אבל מהלילה ההוא יצאו לי כמה תובנות. הייתי כל כך עייפה, לא הפסקתי לפהק אחרי יום ארוך. גם הרגליים כאבו לי מנעלי העקב החדשות שנעלתי והדבר שהכי רציתי היה להירדם… ופשוט לא הצלחתי וזה שיגע אותי. אחרי שהסתובבתי מצד לצד, הדלקתי את המזגן, כיביתי, פתחתי חלונות, סגרתי ושוב פתחתי, זפזפתי בכל ערוצי הטלוויזיה, ברשתות החברתיות, בדקתי מיילים, ניסיתי שוב להירדם עם מחשבות טובות. לא הלך.
אז חשבתי שאולי עדיף לא לחשוב על כלום ולהירדם… אבל לא הצלחתי לא לחשוב. פתאום, כל מחשבות העולם התרוצצו במוחי. בצר לי, הערתי את האיש ואמרתי לו שאני לא נרדמת ושאני עייפה וצריכה לקום מוקדם בבוקר… האיש, כמנהגו, ניסה לעזור לי והתחיל לנהל אתי שיחת לילה ולבדוק ממה אני מוטרדת. חמוד מצדו, אבל אם יש דבר שאני יותר שונאת בלילה מלא להירדם, זה לנהל שיחות על החיים. אז אחרי שיחה קצרה ומנומסת, החלטתי להפסיק להילחם בשינה ולרדת לשתות קפה.
אל דאגה… קפה זה סם הרגעה והרדמה, מבחינתי. השעה הייתה כבר שתיים וחצי אחרי חצות. האיש, שהתעורר ואיבד גם הוא את השינה, הדליק טלוויזיה קצת בווליום. חששתי שגם המתבגרים יתעוררו והרגשתי לא נוח שהערתי אותו ועכשיו גם הוא לא נרדם בגללי. הדלקתי את מכונת הקפה האדומה שלי, זאת שקיבלתי ליום הולדתי לפני ארבע שנים ומאז היא הוכתרה לאחת המתנות השוות שקיבלתי מאז גיל 18. עד אז, לא עשו עניין מימי ההולדת שלי ולא זכורות לי הרבה מתנות… או שאולי קיבלתי וסתם הדחקתי ואני לא זוכרת. האמת היא שזאת מתנה שאני קיבלתי, אבל כולם נהנים ממנה.
אחד ההישגים של חיי זה שלימדתי את כל בני משפחתי לאהוב קפה הפוך… יש שיגידו – הישג מפוקפק. אבל ככה זה כשאת אישה שאוהבת קפה וקפה עושה טוב… אומנם זו מכונת קפה של קפסולות, ולא קפה טחון, ואני תמיד הייתי נגד קפסולות, אבל מאז שקיבלתי אותה, דעתי בעניין השתנתה ומהר מאוד התאהבתי בקפסולות האלו. אני לא יודעת אם זה בגלל איכותן הטובה, או בגלל העובדה שזו מתנה שנקנתה בעבורי מכל הלב, מאוהביי בני משפחתי.
לחיות את הרגע
אז באמצע הלילה ההוא, הכנתי לי קפה בכוס זכוכית קטנה עם ידית, הקצפתי את החלב היטב, פינקתי את עצמי עם קוביית שוקולד אגוזים, שתיתי בכיף את הקפה ותוך כדי כך, הרגשתי שהעייפות נעלמת, אבל זה כבר פחות הטריד אותי. על השולחן העגול במטבח, היה מונח הספר “לחיות את הרגע”, ספר שקראתי מזמן והשאלתי לחברה, שבדיוק החזירה אותו. לא ממש זכרתי את התוכן שלו, אבל ככה, באמצע הלילה, עם הקפה, בעיצומה של מלחמה, עם הרבה רגעים קשים ועצובים, מצאתי את עצמי חושבת על כל מיני רגעים יפים בחיים שלי וככה עם חיוך, חזרתי למיטה. השעה הייתה כבר שלוש וחצי אחר חצות. כיוונתי את השעון המעורר לשש. לקח לי עוד קצת זמן להירדם, אבל השינה הקצרה הזאת הייתה אחת המתוקות שהיו לי בזמן האחרון. כשהתעוררתי בבוקר, הייתי כבר עם חיוך. האיש שאל מה חלמתי, שככה קמתי זורחת אחרי לילה ללא שינה… האמת היא שלא חלמתי על כלום, אבל בלילה עם הקפה, קלטתי שבשבוע הבא, יש לי יומולדת. למרות שהימים האלו הם ימים לא פשוטים, והדאגות מרובות בשל המלחמה, ומה שאנחנו עוברים משפיע על המורל וגורם לי לנדודי שינה, עלו לי בלילה מחשבות על הרבה מאוד רגעים יפים שעברנו בחיים. החלטתי שבשבוע הזה של יום הולדתי ה-49, רגע לפני שאני מגיעה לגיל 50, אני משתדלת בכל יום לחייך ולחיות את הרגע ולמרות כל הקושי, להאמין בטוב ולצפות לו שעוד יבוא.
אומרים שביום ההולדת שלנו יש כוח לברכות שלנו להתגשם. מתפללת שהמלחמה תסתיים בקרוב, שכל החיילים והחטופים ישובו הביתה בריאים ושלמים, בגוף ובנפש ושיבוא שלום ושקט על כולנו.
במישור הפרטי, לכל אחד מאתנו שיהיו הרבה-הרבה-הרבה רגעים של אור ושמחה, בריאות, שפע וברכה ושלווה ושנשכיל לחיות את הרגע.
