השסע בחברה הישראלית עמוק מתמיד. אפילו סביב השכול, אין יותר  קונצנזוס. על איזה בסיס ניתן לעצב מחדש את ההסכמה הלאומית הבסיסית והרחבה? על אילו יסודות

שכול הוא העצב החשוף והכואב ביותר בחברה הישראלית ובעבר, שררה סביבו סולידריות. בשנים האחרונות, אנו עדים לזילות וכרסום גם במעוז אחרון זה של שותפות בחברה

בסקר שנערך לקראת ועידת הגולן, ענו 11.6%: "תמורת בטוחות נכונות ושלום אמת, יש לשקול בעתיד מו"מ על נסיגה מהגולן". מיהם האנשים האלה ומה עובר להם

שני דוקטורים אנטי–ציוניים מובילים לאחרונה, בעיקר ב"הארץ", (אלא איפה?), ג'יהאד נגד הקיבוצים, המבוסס על שקרים בוטים ברוח "הפרוטוקולים של זקני ציון" עידן הפוסט–אמת, הפייק ניוז

על פי המיתוס, אלמלא נרצח, רבין היה מנצח בוודאות בבחירות ומשלים את תהליך אוסלו עד חתימת הסכם הקבע; הסכם שלום סופי בין ישראל ובין הפלשתינאים.

רה"מ בנט, מבחר שרים ודרגי מקצוע היו בין באי ועידת הגולן לכלכלה ופיתוח אזורי, בחסות העיתון "מקור ראשון". המון הבטחות לניפוח הפיתוח, אבל זה ייבחן

מלחמת יום כיפור לא פרצה בעקבות סירוב ישראל להצעת שלום מצרית. לפני מספר חודשים יצא לאור "רהב", מאת פרופ' יואב גלבר, בו הוא מוכיח בעליל

עשרים שנאו מלאו לאירועי ה-11 בספטמבר 2001, מתקפת הטרור האסלאמית על ארה"ב; מתקפת הטרור הקשה ביותר בהיסטוריה. הטוב נכשל במלחמתו ברע עשרים שנאו מלאו לאירועי

תחת מבול נאצות מסית, כשהוא מג'נגל בין כל הסיעות המרכיבות את הקואליציה, בענייניות ומיקוד מטרה, מצליח רה"מ נפתלי בנט להעלות את מדינת ישראל על פסים

התגובה הישראלית על החוק הפולני אינה מידתית ודומה שהיא יותר שליפה מהמותן מאשר תוצאה של תהליך–חשיבה אסטרטגי, הבוחן את תועלתו לישראל כבוד לאומי הוא ערך

הרתעה דומה לחיסון. היא יוצרת אצל האויב נוגדנים נגד הרפתקאות תוקפניות. אולם כיוון שהמוטיבציה הבסיסית לתוקפנות לא נעלמת, טיבם של הנוגדנים להישחק. דרוש "בוסטר" פעולה

המענה האפקטיבי ביותר להתגברות על המגפה הוא ההתחסנות. מי שאינו מתחסן – עורק מן המערכה, פוגע בעצמו ופוגע בכל סביבתו. מי שאינו מתחסן הוא סייען

מאחר שעוני אינו מושג מוחלט, אלא יחסי למציאות נתונה – חברה שאין בה עניים היא חברה שאין בה פערים בין עשירים לעניים, כלומר חברה שוויונית.

צפייה בסרט המעולה של גידי דר, "אגדות החורבן", הכניסה אותי לאווירת ט' באב מתוך טלטלה עזה. שנאת אחים קנאית היא הסכנה הגדולה ביותר לקיום הלאומי.

ייעודה העליון של מדינת ישראל היא הגשמת החזון הציוני; לשם כך היא קיימת, זו זכות קיומה וזו תכלית קיומה מיזוג הגלויות הוא אחד היעדים המרכזיים