מלחמתם של עוכרי ההתיישבות הציונית (“הארץ“, למשל) בוועדות הקבלה של היישובים הצריכה חקיקת “חוק ועדות הקבלה“, חוק שהפחית מאוד את אפשרות הקהילה לבחור את חבריה
בחודשים האחרונים, עומדות ההתיישבות העובדת, המועצות האזוריות ובעיקר התנועה הקיבוצית, תחת מתקפת הסתה ושקרים פרועה בעיתון “הארץ“. אחד המוקדים של ההסתה נגד ההתיישבות הוא ועדות הקבלה, שמוצגות בידי עוכרי ההתיישבות כחוק מפלה וגזעני.
“הארץ” הוא חוד החנית של כל מאבק למען דה–ציוניזציה של ישראל ובראש ובראשונה, נגד ההתיישבות הציונית, בעיקר בגליל ובנגב. הוא מתנגד להקמת יישובים יהודיים בגליל ובנגב ונלחם נגד הרחבת היישובים הקיימים, נגד הפיתוח שלהם ונגד צמיחה דמוגרפית בתוכם.
ועדות הקבלה הן תנאי הכרחי לקיומה של התיישבות קהילתית–כפרית. אי אפשר לקיים יישוב קהילתי ללא היכולת של הקהילה לבחור את חבריה. עוכרי ההתיישבות מצאו בטן רכה משפטית בג“צית והיא הצגת ועדות הקבלה כ“אפליה“
ציר הרשע; שוקניה–עדאללה–הקשת המזרחית הוביל את המסע האנטי–ציוני נגד ועדות הקבלה. ועדות הקבלה הן תנאי הכרחי לקיומה של התיישבות קהילתית–כפרית. אי אפשר לקיים יישוב קהילתי ללא היכולת של הקהילה לבחור את חבריה. עוכרי ההתיישבות מצאו בטן רכה משפטית בג“צית, במלחמתם להרס ההתיישבות הציונית, והיא הצגת ועדות הקבלה כ“אפליה“. הם הובילו מסע תקשורתי ומשפטי, תוך הסתמכות על הנטייה של בג“ץ לקפוץ כאוטומט בכל מקרה שמוצג כ“זכויות הפרט” ולהעדיף אותו על כל שיקול קולקטיבי, בין אם הוא אינטרס לאומי, או קהילתי. כמה פסיקות של בג“ץ נגד ועדות הקבלה חייבו את קבלת חוק ועדות הקבלה.
יש להבין, שחוק ועדות הקבלה הֵרע באופן דרמטי את האוטונומיה של היישובים כפי שהייתה עד קבלתו. עד אז, היה מובן מאליו שכל יישוב זכאי לבחור את תושביו על פי שיקול דעתו; כך היה מראשית ההתיישבות הציונית. החוק הגביל מאוד את היכולת הזאת. הוא אפשר ועדות קבלה רק בגליל ובנגב, עד 400 משפחות בלבד (מה שחונק את יכולת ההתפתחות של יישובים בגליל ובנגב, שהגיעו או מתקרבים למספר הזה, כדוגמת בני יהודה), קבע קריטריונים מגבילים מאוד ליכולת לא לקבל משפחה ליישוב, קבע שוועדות הקבלה הן אזוריות ומספר הנציגים מן היישוב הוא מיעוט בתוכן (כלומר ביטלה את האוטונומיה היישובית, למעט קבלה לחברות באגודה שיתופית חקלאית, שבה החוק עדיין לא פגע) והוסיפה ועדת ערר במשרד המשפטים, שבו אין ייצוג ליישוב, למועצה האזורית, לחטיבה להתיישבות ולתנועה המיישבת.
התיקון בדרך
אומנם חוק ועדות הקבלה הרע מאוד את האוטונומיה של היישובים, אבל קבלתו הייתה מחויבת המציאות, כדי להציל מינימום של שליטה בהתיישבות. אך גם בכבשת הרש הזאת, נלחם ציר הרשע. אמנם בג“ץ דחה את עתירתו נגד החוק, אך הוא ממשיך להילחם.
עם מינויה של איילת שקד לשרת הפנים, היא החלה ללמוד את הפרטים והבינה שיש לחולל מספר שינויים למען ההתיישבות והציונות. אחד השינויים שהיא מובילה הוא מהלך לשינוי חוק ועדות הקבלה, כך שניתן יהיה להפעיל ועדות קבלה גם ביישובים עד 600 משפחות ובכך להסיר את עניבת החנק מיישובים בני 400 משפחות.
ועדת השרים לחקיקה תדון בקרוב בהצעת החוק החשובה כל כך לחיזוק ההתיישבות הכפרית הקהילתית באזורי הספר – תיקון פקודת האגודות השיתופיות (מספר בתי אב ביישוב קהילתי), הידוע כ“חוק ועדות הקבלה“. הצעת החוק קובעת כי יישוב קהילתי יוגדר כיישוב ששווקו בו 600 מגרשים בפועל לבניית בתי קבע (במקום 400 בחוק הקיים) וכי ההסדר יחול על כלל היישובים הקהילתיים שהקימו זרועות ההתיישבות של המדינה, בפריפריה וביהודה ושומרון וזאת הן מטעמים התיישבותיים–ציוניים והן מטעמים ביטחוניים. הפריפריה מוגדרת בהצעת החוק: בגליל, בנגב, בעמק עירון, בדרום הר חברון, בחבל עדולם ובחבל לכיש (במקום בגליל ובנגב בלבד).
לא ינוחו
ציר הרשע לא ינוח ולא ישקוט עד שיצליח לא רק לסכל התיישבות חדשה, אלא גם להחריב את ההתיישבות הקיימת. כעת, הוא נלחם נגד הצעת החוק הזו. לפני שבועות אחדים, יצא מאמר המערכת של “הארץ” נגד החוק ונגד השרה שקד, תחת הכותרת “שרת האפליה“. אין דבר שמאיים על השקפת עולמם יותר מהתיישבות ציונית והם יצאו למלחמת חורמה בשרה המקדמת את ההתיישבות העובדת וכמובן, מלחמת חורמה נגד הקיבוצים והמושבים, שנואי נפשם.
פנינים מתוך פשקוויל המערכת: “ועדות הקבלה הן מנגנון מפוקפק… להעביר מן העולם מוסד זה… לא מדובר בקהילתיות אלא בפריווילגיות… אפליה על בסיס דת ולאום… נרטיב שקרי… סלקציה משפילה” וכו‘
פנינים מתוך פשקוויל המערכת: “ועדות הקבלה הן מנגנון מפוקפק… להעביר מן העולם מוסד זה… לא מדובר בקהילתיות אלא בפריווילגיות… אפליה על בסיס דת ולאום… נרטיב שקרי… סלקציה משפילה” וכו‘ וכו‘. והשורה התחתונה: “חברות אחרות בקואליציה צריכות לבלום יוזמה מסוכנת זו“. כלומר, ציפייה שמפלגת העבודה (!) ומרצ יבלמו צעדים שנועדו לאפשר את קיומם של הקיבוצים והמושבים.
מפלגת העבודה ומרצ הצביעו בשעתו נגד חוק ועדות הקבלה. הייתה זו סטירת לחי להתיישבות. היום, כאשר מפלגת העבודה ומרצ הן חלק מן הממשלה והן נושאות באחריות לאומית, יש לקוות שתנהגנה באחריות ותתמוכנה בחוק. על התנועות הקיבוציות והמושביות להפעיל את כל כובד משקלן כדי להבטיח את תמיכתן.
