חרף התנגדותי הנחרצת למהפכה המשטרית, ואף שהשתתפתי באופן פעיל בהפגנות נגדה בחודשים הראשונים, הפסקתי להפגין בעקבות הפסים השליליים שעליהם עלתה המחאה – סרבנות, הפרת חוק

ראשון עד שלישי: תוכניות משתבשות בגלל התפתחויות לא צפויות הקשורות באדם שזקוק לעזרתכם. תשומת ליבכם והנתינה מסייעים מאוד לאותו אדם והוא מחזיר לכם בפידבק חיובי

לפעמים, נוצר מצב של “המחלה שלא נגמרת” – דלקת אוזניים שחלפה ואז דלקת ריאות ואז שוב אוזניים, ואז וירוס בטן… בדיוק כאן, הרפואה הסינית נכנסת

פיתוח מול שימור. רווח כלכלי על חשבון הטבע. אין נושא שיצר מחלוקות ושסעים בקהילה הגולנית יותר מסוגיות כאלה. אני מציע לעבור מוויכוח שבבסיסו פוליטיקת הכנעה

ראשון עד שלישי: אתם משתחררים מן הלחץ ומרגישים חופשיים ובעלי יכולת להתמודד טוב יותר עם הבעיות השונות. העומס בעבודה צפוי לרדת והאווירה משתפרת. מאידך, חוסר

הקמת יישובים חדשים, כחלק מן התכנית הלאומית הגדולה לפיתוח הגולן, עליה החליטה ממשלת בנט, מעוררת מחלוקת בגולן, בעיקר מן הפן האקולוגי. אין בזה ממש הקמת

ראשון עד שלישי: התסבוכת השמיימית שנוצרה בין הכוכבים שלכם לבין עצמם, מובילה אל התכסחויות מיותרות. ברגע שלא נוח לכם אתם לא מהססים לשלוף ציפורניים. הדיבור

השיח הישראלי היום הוא שיח קונכיות. שיח פנים מחנאי, כאשר כל מחנה נגרר אחרי הקיצונים בתוכו שמושכים החוצה, לכיוון של קרע ושנאה קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת