היא אחות מוסמכת ובעלת קליניקה פרטית לליווי רגשי וריפוי בהקשבה. "מרחב שמחבר בין גוף, רגש ותודעה". האורחת שלנו לשבת היא רעיה לוי, מקצרין
קצת על עצמך
"רעיה לוי, נשואה לבעלי היקר אליהו, קצין משטרה לשעבר, שהיום מתמחה בתחום המשפט. הורים לשלושה בנים לביא, ליאל ולירז".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בעיר אשקלון. גדלתי בנתיבות עד גיל חמש ואז ההורים שלי העתיקו את מקום המגורים שלנו לעיר צפת, מתוך חזון לבנות גרעין תורני באזורי פריפריה והם באמת עשו דברים יפים ומשמעותיים מאוד לקהילה בצפת. למדתי באולפנית בצפת ואת דרכי בשירותי הבריאות הציבוריים התחלתי כבר אז, כבת שירות לאומי בקופת חולים 'כללית'. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה, כנערה, זיהיתי את המקום שלי שם והרגשתי טוב.
"אחרי השירות הלאומי, הלכתי ללמוד סיעוד במכללה בצפת, מתוך הבנה שיש לי חיבור חזק לעולם הטיפול וזהו המקום שלי".
מגורים
"קצרין, כבר שבע שנים. אני רגילה לנוף הצפוני, אבל לבעלי זו הייתה חוויה מסוג אחר. הוא הגיע מאזור הקריות והתמכר מהר מאוד למרחבים, לשקט ולטבע. היום לא תצליחו להזיז אותו מכאן.
"התמקמנו בקצרין שבגולן כי חיפשנו קהילה וחברים והתאהבנו. אומרים שמשפחה לא בוחרים, אבל חברים טובים זו משפחה שבוחרים. אנחנו זכינו בקצרין גם לבחור משפחה".
עיסוק
"כבר מעל עשור, אחות מוסמכת בתחום בריאות הקהילה בקופת חולים 'כללית' ובשנים האחרונות, התחלתי לגלות רבדים נוספים ששייכים לעולם הריפוי. היום, אני משלבת בין עולמות הגוף, הרגש, התודעה, הנפש והקבלה.
"היום, אני יודעת שהאדם הוא מכלול של סך כל חלקיו. אנשים מגיעים עם כאב גופני, אבל מאחוריו מסתתר סיפור עמוק יותר. לפעמים, זה עומס רגשי, פחדים, בדידות, שחיקה, או כאב אחר, שלא הצליח לקבל מקום.
"ההבנה הזאת הובילה אותי לפתוח קליניקה פרטית לליווי רגשי וריפוי בהקשבה. מרחב שמחבר בין גוף, רגש ותודעה, מתוך אמונה שהרבה פעמים הגוף מספר סיפור שהנפש עוד לא הצליחה להגיד במילים.
"אני מאוד מאמינה שכל אישה צריכה מרחב בטוח שבו היא יכולה לעצור רגע, להרגיש, לדבר ולעבד את העולם הפנימי שלה. כשרגש לא מקבל מקום, הוא לא נעלם. הוא יוצא בדרכים אחרות, לפעמים, דרך הגוף ולפעמים, דרך מערכות יחסים, זוגיות, הורות, או תחושת ריחוק מעצמנו.
"אני מאוד מאמינה שכוחות הריפוי קיימים באופן טבעי אצל האדם עצמו מכוח הבריאה ושבמפגש אנושי אמתי, בהקשבה עמוקה ובנוכחות, אפשר לאפשר לגוף ולנפש לגלות את הכוחות האלה ולרפא, להתפתח ולהצמיח את עצמו ואת המציאות סביבו.
"אני מאוד אוהבת את המפגש האנושי ומאמינה שהמציאות שלנו היא השתקפות מוחלטת של התודעה ואם רוצים לשנות אותה, צריך לתקן מהשורש".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי אצלי הוא מעבר מאוד חד בין עולם העשייה לבין הבית, שזה הקודש.
יש ניקיונות, בישולים, ילדים, ריצות… אבל בתוך כל זה, אני מאוד משתדלת לייצר גם רגעים של נחת. אני אוהבת את הרגע שהבית מתחיל להריח שבת. המוזיקה ברקע, האוכל על הפלטה, הנרות והתחושה שהקצב משתנה".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"אוכל ביתי, חם ומנחם. דגים, סלטים, חלות, תבשילים טובים והרבה לב בתוך האוכל. אם להיות כנה, מה שהכי ממלא את השולחן זו האווירה. השיחות, הצחוקים, הרגעים שכולם סוף סוף יושבים יחד".
זיכרון ילדות משבת
"הריח של הבית, ביום שישי. המפות הלבנות, האור הרגוע, התחושה שיש זמן אחר בעולם. אני זוכרת את תחושת הביטחון והשלווה של שבת כילדה והאוכל הטעים של אימא שלי. אבא שלי הוא רב ובבית שגדלתי בו, כל סעודת שבת הרגישה כמו שבת ישיבה – דברי תורה, זמירות שבת, הרבה חום והמון אורחים סביב השולחן באופן קבוע.
"הבית תמיד היה פתוח ותמיד הייתה תחושה שיש מקום לעוד מישהו. אני חושבת שמשם גם נולד אצלי החיבור לאנשים, להקשבה ולמשמעות של בית שמחזיק בתוכו לב.
"גם היום, בבית שלי, זכיתי לאורח קבוע שכבר שנים יושב אתנו בשולחן השבת.
אני חושבת שהלב של בית נמדד ביכולת שלו להכיל עוד אנשים וזכיתי לגדול במקום כזה ולהמשיך את הדרך, לפתוח את הבית ואת הלב וליצור מקום שאנשים מרגישים בו בנוח ושייכים".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"השקט. בלי מרדף, בלי רעשים וטלפונים, בלי לחץ להספיק הכול וגם לראות את המשפחה פשוט יחד".
המלצה על ספר
"אני מאוד אוהבת ספרים שנוגעים בנפש ובתודעה. זה ישמע אולי קצת 'כבד', אבל אני לא יכולה שלא להמליץ על הספר ממנו אני שואבת הכול – התורה. יש בה עומק אין-סופי ובכל פעם מחדש, אני מגלה איך טקסט עתיק מצליח לגעת בדיוק בשאלות הכי אנושיות של החיים שלנו היום. בעיניי, התורה והקבלה הן לא רק סיפורים יפים, או טקסטים עתיקים, אלא מפת עומק לנפש האדם ולפוטנציאל שטמון בנו ובעולם.
"אני מאוד מתחברת להסתכלות שרואה באדם הרבה מעבר למה שנראה כלפי חוץ.
היכולת להבין את הכוחות שפועלים בתוכנו, את המקומות שמעכבים אותנו ואת האפשרות של אדם לצמוח, להשתנות ולהתפתח מבפנים.
"בכל פעם מחדש, אני מגלה כמה התורה מדברת על החיים עצמם, על פחדים, מערכות יחסים, בחירה, כאב, תיקון וחיבור פנימי. זה הספר שהשפיע עליי הכי הרבה".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"האמת היא שאני כבר זוכה לשבת לקפה עם אנשים שאני רוצה. במסגרת העבודה שלי כאחות בקהילה, אני גם עושה ביקורי בית לאנשים מבוגרים מאוד. אני נכנסת לבתים, מסתכלת מסביב והבית מספר את סיפור החיים. קשה לתאר במילים מה אני רואה ואיך אני יוצאת משם.
"אני תמיד משתדלת שזה לא יהיה רק טכני, מדידות ואומדנים. לפעמים, אני מכינה לנו כוס תה ומקשיבה להם. אני מרגישה שיש בהם עומק וחוכמת חיים נדירה למי שיסכים לעצור ולהקשיב באמת.
"לפעמים, אני מקבלת הרגשה כאילו שנים הם לא פגשו שיחה עם הקשבה אמיתית. יש שם דמעות, בדידות והרבה כאב, אבל גם לב ענק וסיפורי חיים שאי אפשר להישאר אדישים אליהם.
"אני תמיד מבקשת מהם שילמדו אותי משהו מהניסיון שלהם ותמיד מפתיע אותי מחדש כמה חוכמה יש בדברים הפשוטים של החיים.
"המפגשים האלה מאוד עוצמתיים עבורי והם מזכירים לי בכל פעם מחדש שהכול חולף. בסוף, מה שנשאר באמת זה איך גרמנו לאנשים להרגיש בדרך".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אני מאוד אוהבת רגעים פשוטים, קפה טוב, טבע, מוזיקה ושקט. אני אוהבת ללמוד, לכתוב ולהעמיק בעולמות הנפש. בימים אלה, אני כותבת ספר בשם 'רעיה', שהוא מסע נשי-קבלי על קשר, כאב, זוגיות, הנהגה פנימית והיכולת של אישה לחזור לעצמה, דרך חיבור פנימי והקשבה עמוקה לרצון שלה.
"הספר נולד מתוך ההבנה שכאב בתוך קשר הוא לא תמיד סימן לסוף. לפעמים, הוא שער פנימה. הוא מזמין אישה להפסיק להילחם מבחוץ ולהתחיל להוביל את הקשר והמציאות מבפנים".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"כמו על כולם, גם עליי היא השפיעה מאוד. היא עוררה בי פחד, אבל יחד אתו גם חיפוש עמוק יותר אחר אמונה, משמעות וחיבור פנימי.
"בתוך כל חוסר הוודאות, הרגשתי עד כמה החיים שבריריים וכמה חשוב לעצור רגע ולחזור למה שבאמת מחזיק אותנו – הזהות, הבית, המשפחה, הזוגיות, הילדים והעולם הפנימי שלנו.
"אני חושבת שהתקופה הזאת דחפה הרבה אנשים פנימה. פחות רעש חיצוני ויותר שאלות של מי אנחנו, איך אנחנו חיים, ואיזו מציאות אנחנו רוצים לברוא.
"בנוסף, המלחמה חידדה אצלי עוד יותר את ההבנה כמה אנחנו, כאנשים, זקוקים לחיבורים אנושיים וזהו הכוח שלנו. המון אנשים מסתובבים עם עומס רגשי עצום, גם אם מבחוץ הכול נראה 'מתפקד'.
"בתקופה הזאת, הרגשתי עוד יותר כמה חשוב להיות אנושיים אחד לשני. לפעמים, מילה טובה, הקשבה, או נוכחות אמיתית הן דבר שמחזיק בן אדם".
מהו המוטו שלך בחיים?
"תפסיק לבזבז אנרגיה בלמנוע מציאות לא רצויה ותתחיל להשקיע את האנרגיה שלך במציאות אותה אתה רוצה לברוא".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את המרחבים. את האנשים. את הפשטות ואת התחושה שיש פה חיבור אמתי בין אדם, אדמה ונשימה".
מה את מאחלת לעצמך?
"להמשיך לעשות טוב בדרך שלי. להישאר נאמנה ללב שלי, גם בתוך עולם רועש.
לזכור שגם בתוך עשייה, צריך לדעת לעצור ולהרגיש את החיים".
