כל הפוסטים בטורים אישיים

אחרי פסח, רצתי מהר לחפש את חירותי באוויר האביב, בשמים הכחולים ואז נזכרתי בימי הזיכרון הבאים עלינו ומצב הרוח ירד

עם הרוח הגבית של הצהרת טראמפ, צצות תכניות לפיתוח רבתי של הגולן. מדברת על רבע מיליון תושבים יהודים בגולן, עד

כבר מוצאי פורים ועוד לא הכשרת את הבית לפסח? מה קורה לך? ומה עם התנור? מתי תעשי את המקרר? והחלונות?

התכניות אושרו, הקבלן נבחר, הכסף גויס ועכשיו, מגיעים לשלבים המעשיים הראשונים של בניית הבית. אנשי המקצוע הראשונים בשטח הם יועץ

“סימני דרך”, המחזמר על חייה ויצירתה של נעמי שמר, עוסק גם בדעותיה הפוליטיות (ימין נרדף, בזמנה) ובסיבובו של הגלגל המתהפך.

הפוליטיקאים כבר מזמן לא מסבירים לנו למה לבחור בהם. הם עסוקים מדי בלהסביר למה לא לבחור ביריביהם. השמצות, לכלוכים. מול

העימות המתמשך בין ראש המועצה לאופוזיציה גולש גם לתחום הארנונה. הצעת הגזבר לא אושרה, הצעת האופוזיציה התקבלה ואם שר האוצר

ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל על הגולן לא נפלה כרעם ביום בהיר. קדמו לה פעולות רבות, במשך עשרות שנים, נדבך ועוד

העומס והבלגן שישי לכם במטבח אינם בגלל שהוא קטן. הסוד לא טמון בגודל המטבח, אלא בטכניקת האחסון, המיון, השחרור והדיוק

השמועות אומרות כי מפעיל “קפה בהיכל”, שבאולם התרבות, מבקש לשחררו מהסכם ההפעלה, שחתם עם המתנ”ס, לפני כשנה. מסתבר כי ב-1.4,

נשיא ארה”ב הכיר בריבונות אמריקנית של ישראל בגולן. לא התרגשתי. מבחינתי, הגולן שלנו, מאז ולתמיד. ואז קפצו זוג תל אביבים

לא נוסע לי טוב ה”עד דלא ידע” הזה של פורים. פעם אחת ניסיתי. עראק, ויסקי, ואן גוך – וכלום. עד

ברור שטור. בשיטת קון-מארי הבגדים מקופלים ומסודרים בטור בסלסלות. המטלה המעצבנת של החלפת ארון קיץ/ חורף אורכת דקות ספורות  

עם התה והחמין והספרים הישנים. בשבת, אני בבית, נקודה. בטח בחורף. בכל זאת, הצליחו לשכנע אותי לצאת בשבת אביבית לטיול

  שני תהליכים עוברים על היצירה של עידן רייכל בשנתיים האחרונות (ספוילר: את שניהם אני לא אוהב). הגאונות המוזיקלית של