כל הפוסטים בטורים אישיים

עם כל ההסתייגויות, על המיקום, היוזם והשם, הקמת יישוב חדש בגולן (אפילו על שמו של נשיא ארה“ב) היא ברכה לאזור

לאהוב יין למדתי אי שם, בחגיגות ה-40 לחיי. דובדבנים, לעומת זאת, תמיד אהבתי. משהו בשילוב של המתיקות והחמצמצות. ליקר דובדבנים?

זאת הכותרת תחתיה מתארגן גרעין “חגי” להתיישבות בגולן. הגרעין, על שם חלל “צוק איתן”, רס”ן חגי בן ארי, בן מושב

לבית סבתי ז”ל, לא נכנס חלב. אף פעם. אצל הוריי, התקדמות, היו כמה כלים חלביים, מוחבאים בשוּ-שוּ במקלחת, שלא יגיעו

האדם מסוגל ומיועד לעכל ולספוג סידן וחלבון מרכיבי תזונה צמחיים, בעיקר לאחר גיל הינקות. אנחנו היונק הגדול היחיד בטבע שצורך

להכיר את העבר מקרוב? אולי להשאיר אותו חבוי במסתוריו? כל ארכיאולוג וחוקר מתלבט בזה. האמת היא שככל שחושפים יותר –

גיא אדרי קצרין אם נאמין לפרשנים הפוליטיים וגופי התקשורת בארץ, אז ככל הנראה, כשתקראו את המאמר הזה, יוכרז כבר על

חמישה שותפים בחינוך – הקב”ה, הילד, ההורים, החברים ובית הספר. בית הספר, במקרה שלנו, ישיבה תיכונית חיספין, הזמין ל”שבת הורים”.

ראשוני משפחת עבו הצפתית עלו לעיר מאלזג’יר, לפני כ-200 שנה. השפעתם על עירם, והאזור כולו, ניכרת עד היום אביתר ליכטמן,

בעבר, היו לא מעט צמתים, בהם נידונה השאלה אם (לשאוף) להקים יישובים חדשים בגולן, או להרחיב את הקיימים. נדמה שעכשיו,

פגשתי זוג נחמד שהתיישב לקפה. מעל כל הוויכוחים וחילוקי הדעות שלהם, נמתח גשר השנים הרבות, 40+, שהם ביחד. דיברנו על

אהוד מנור זיקק את כל הישראליות הנכונה-לתמיד במשפט המופתי – “אין לי ארץ אחרת”. באמת אין לי וגם לא כנרת

אחרי פסח, רצתי מהר לחפש את חירותי באוויר האביב, בשמים הכחולים ואז נזכרתי בימי הזיכרון הבאים עלינו ומצב הרוח ירד

עם הרוח הגבית של הצהרת טראמפ, צצות תכניות לפיתוח רבתי של הגולן. מדברת על רבע מיליון תושבים יהודים בגולן, עד

כבר מוצאי פורים ועוד לא הכשרת את הבית לפסח? מה קורה לך? ומה עם התנור? מתי תעשי את המקרר? והחלונות?