כל הפוסטים בטורים אישיים

אני יושב לכתוב את המאמר וקשה לי נורא, התקופה הזאת תמיד מציפה רגשות עזים והרבה מחשבות, היכולת להסתכל אחורה, ללמוד

היציאה אל הסוכה מלמדת אותנו צניעות וענווה, מזכירה לנו את הארעיות של החיים שלנו ובעיקר – כל הזמן להודות על

החגים תמיד מחזירים אותי לשורשים של המשפחה שלי, לסיפורים, למנהגים, למסורת ולריחות. השנה, נחגוג בבית, אבל את המחשי, אימא מכינה. אין

“עוד שנה… הזמן הוא כמו גלגל ענק”, כך שרו להקת “חלב ודבש” את מילותיה של שמרית אור ולעתים, זאת התחושה

שביתת הרעב המפורסמת בגמלא, היום לפני 25 שנה, הצליחה להכניע את כוונות הממשלה ההיא לחתור להסכם עם סוריה, שיעלה בנסיגה

שוב זה מאחורינו, כולנו קיבלנו את ההזדמנות שלנו להשפיע על השלטון המרכזי באמצעות השקעה של מספר דקות. מכאן, זה כבר

ילד בן 10 קפץ אל מותו כי נודה חברתית. אין מילים שיכולות באמת לתאר את האסון הזה. הסיפור הזה, בימי

אין בעיה עם סמכות בית המשפט העליון לבטל חוק הסותר חוק יסוד. הבעיה מתחילה במאות מקרים שבהם עתירות נגד חוקים

לראשונה, המרכז הקהילתי גובה השתתפות בהסעות לחוגים. עד כה, סבסוד ההסעות היה בשיעור 100%. השינוי הזה הוא כורח המציאות סערה

קביעת מטרה בגיל מאוד צעיר, מלמדים אותנו שכדי להצליח בחיים צריך לקבוע מטרות ולהשיג אותן. חבר פעם אמר לי שמטרתו

אחד החללים החשובים (והאהובים) בבית הוא המטבח. בטור זה, נתמקד בשני אזורים בו: אזור אחסון המזון ואזור אחסון הכלים  

רה”מ הנוכחי מקפיד שלא למנות לעצמו סגן, או ממלא מקום, כי מי כבר יכול להיות סגנו עלי אדמות. הרי הוא

בשבועות האחרונים, שמענו על יותר ויותר על אירועים ביטחוניים, תקיפות ישראליות מעבר לגבולות, התגברות הטרור ביו”ש, ירי מרצועת עזה ועוד.

מי שטוב, הטוב חוזר אליו. המורים והמחנכים של הילדים שלי כנראה מאוד טובים, כי הילדים מתרגשים לקראת שנת הלימודים וחוזרים

עם דלקת בעין, כאב ראש מפוצץ וגם פצע בגבה, המבט שלי על העולם נהיה לא מי יודע מה. נאמנה לתיאוריית