על איזו מצווה מדובר כאן? למה בכלל לחשוב שהמצווה הזאת היא בשמים או מעבר לים?
במהלך חומש דברים, משה רבנו מצייד את עם ישראל בצידה רוחנית. גם בפרשתנו, משה רבנו מעודד את עם ישראל לדבוק בשמירת המצוות: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא־נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא־מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר־לָנוּ אֶל־עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:", (דברים ל' י"א-י"ד).
"כי המצווה הזאת", על איזו מצווה מדובר כאן? למה בכלל לחשוב שהמצווה הזאת היא בשמים או מעבר לים?
מצוות התשובה
דבר זה העסיק את הפרשנים. לדעת הרמב"ן והספורנו מדובר כאן על מצוות התשובה. וכך כותב הרמב"ן: "…כי המצוה הזאת – [אם היה מדובר] על כל התורה כולה… יאמר: "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום". אבל "המצוה הזאת" [היא] על [מצוות] התשובה…".
אכן בפסוקים הקודמים, לפני פסוקים אלו, התורה עוסקת במצוות התשובה ומסיימת: "…כי תשוב אל ה' אלוקך בכל לבבך ובכל נפשך".
כל התורה
פרשנים אחרים סוברים שלא מדובר כאן על מצווה אחת, אלא על כל התורה. כפי שניתן גם לראות מהמדרש הבא. המדרש מקצין ואומר שגם אם המצווה הייתה כמעט בלתי ניתנת להשגה, עדיין היית צריך לעמול ולהשיגה: "אמר רבי אבדימי בר חמא: … 'לא בשמים היא' – שאפילו אומרים לך עשה סולמות ועלה לשמים ולמוד תורה – אתה ראוי לעלות; כל שכן שאין אתה עולה. 'ולא מעבר לים היא' – שאפילו אומרים לך עבור עליה את הים – אתה ראוי לעבור; כל שכן שאין אתה עובר. שנאמר: 'כי קרוב אליך הדבר מאד'…", (נצבים ד"ה ד"א כי המצוה).
לפי מדרש זה, אכן הסיבה שהתורה כתבה לא מעבר לים היא ולא בשמים היא, בכדי להראות לנו שגם אם התורה הייתה מעבר לים, היינו צריכים לעמול ולהשיגה.
קרוב להשגה
לפי הפרשנים האומרים שמדובר כאן במצוות התשובה, אפשר בהחלט להבין מדוע התורה השתמשה במושגים אלו. שהרי תהליך תשובה נראה כאילו הוא קשה להשגה, תשובה דורשת לשנות הרגלים, תשובה דורשת עמל ומאמץ. התשובה השלמה והאמיתית נראית לנו כאילו היא בשמים ומעבר לים, כי הרי קשה מאוד להשתנות.
משה רבנו מלמד אותנו שהכול בידנו: " כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ", הכול אפשרי, רק האמן בעצמך.
התשובה בנויה על שלושה חלקים: א. חרטה על העבר ועזיבת החטא. ב. הודאה על החטא ולקיחת אחריות. ג. קבלה לעתיד. כל השלבים הללו בנויים על הלב והפה. החרטה ועזיבת החטא והקבלה לעתיד, זו החלטה אחת בלב וההודאה על החטא נעשית בפה וגם כאן זו אמירה אחת וזה קרוב מאוד: "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ", כי בהחלטה אחת אפשר להגיע אל היעד.
המסר מרבי מאיר לשלום בית
מספרים חז"ל: מעשה באישה שהקשיבה לדרשת רבי מאיר בליל שבת ובאה מאוחר לביתה. בעלה זעם ונשבע שהיא לא נכנסת הביתה עד שתירק בעינו של הדרשן. הודיע רבי מאיר שיש לו דלקת בעיניים והוא זקוק ליריקה בעינו כתרופה. האישה באה וירקה בעינו ורבי מאיר אמר לה שתירק שוב פעם ושוב פעם. לאחר שבע פעמים, אמר לה רבי מאיר שתספר לבעלה כי הוא ביקש שתירק פעם אחת והיא ירקה שבע פעמים בפניו של רבי מאיר.
לפליאת התלמידים, הסביר: אם הקב"ה מחל על כבודו והסכים שימחקו את שמו במים וישקו בהם אישה סוטה, כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, קל וחומר שאני יכול למחול על כבודי לשם כך (ירושלמי סוטה א', ד').
סיפור זה מופיע גם במדרשים ושם שואלים התלמידים את רבי מאיר, מדוע ביזית את עצמך? היית אומר לנו שכך המצב בביתם והיינו הולכים ומחייבים את הבעל להחזירה!
רבי מאיר בוחר בדרך אחרת. הוא יודע שתיקון המצב בכפייה לא יפתור את המצב. בבחירתו לספוג את היריקות, רבי מאיר שולח מסר לבעל – אתה סבור שהמצב שלכם בבית כבר גמור ולא יכול להשתנות, ובגלל זה שלחת את אשתך למשימה שנראית בלתי אפשרית, בכדי לומר לה שכמו שאת לא מסוגלת לירוק בפנים של רבי מאיר, כך גם אין שום סיכוי לשלום הבית בנינו, אז דע לך, הבעל היקר, שכמו שאשתך עשתה את הלא ייאמן וירקה בפניו של רבי מאיר, כך כמו שהיא השתנתה, כך גם אתה יכול להשתנות ולהציל את הבית שלך!
זה הכוח של התשובה, להאמין בכוח שלנו להשתנות.
