אברהם ויצחק עמדו בניסיון העקדה, אולם שרה שמעה עליו ופרחה נשמתה. האם נקלעה לניסיון לא לה? כשהחיים מעמידים בפנינו ניסיון, סימן שיש לנו הכוח לעמוד בו. על כל אדם ואדם לדעת היטב את מגבלות כוחותיו, ולא להכניס עצמו לניסיונות מיותרים
“ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ותמות שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה … שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר.”
“ותמות שרה” – רש”י שואל מדוע נסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק? ואומר שע”י בשורת העקדה שנזדמן בנה לשחיטה ולא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה. אומרים חז”ל שמי שהודיע לשרה על העקדה הוא השטן. וזה גרם לה לא לעמוד בניסיון. באמת שואלים המפרשים הייתכן שאברהם ויצחק שהיו בפועל בניסיון העקדה הצליחו לעמוד בניסיון עליו אומר הקב”ה “עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה…” ואילו שרה שרק שמעה ופרחה נשמתה? והרי נאמר על שרה שהייתה גדולה מאברהם בנבואה, אף הקב”ה אומר לאברהם “כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה…” שרה ליוותה את אברהם בכל הניסיונות ועמדה בהם, שרה זיהתה את מהותו של ישמעאל ואמרה “לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק…” המלאכים התפעלו מהכנסת האורחים של אברהם ושאלו היכן שרה אשתך מי זו האישה הגדולה שעומדת לצידך ומהווה עזר לך. פתאום האישה הגדולה הזאת רק שומעת שהיה ניסיון לעקוד את בנה פורחת נשמתה?
שרה לא הייתה כלולה בניסיון הזה, הוא לא היה שייך אליה ולכן לא היה לה את הכוח לעמוד בו. בכל בוקר אנו מתפללים “אל תביאני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, וכבר נאמר “אל תאמין בעצמך עד יום מותך” – אל תכניס את עצמך לניסיונות מיותרים שלא צווית
אומרים חז”ל שהקב”ה מנסה אדם רק כאשר הוא יודע שיש לו את הכוחות לעמוד בניסיון אין הקב”ה חפץ להכשיל את האדם אלא להוציא ממנו את הדברים מהכוח אל הפועל. הניסיון מעצב את אישיותו של המנוסה והופך את המנוסה כדגל להתנוסס בו ל”ספינת דגל” שכולם לומדים ממנו.
מדרש רבא על הפסוק בתהילים “נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלע” מסביר את מטרת הניסיון ומביא מספר דוגמאות: “אמר רבי יונתן הפשתני הזה כשפישתנו לוקה אינו מקיש עליו ביותר מפני שהיא פוקעת וכשפישתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר מפני שהיא משתבחת והולכת.” כלומר, הניסיון הוא באדם המוכשר לעמוד בניסיון ומטרת הניסיון להגדיל את האדם לזכך ולגדל אותו.
“אמר רבי אלעזר לבעל הבית שהיה לו שתי פרות אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע על מי הוא נותן את העול לא על אותה שכוחה יפה, כך אין הקב”ה מנסה אלא הצדיקים שנאמר “ה’ צדיק יבחן.” כלומר לפעמים המנוסה מתנסה בשביל העולם כולו הוא ה”נושא בעול”.
כאשר הקב”ה בוחן את אברהם הוא נכנס עמו לדברים, ואומר לו “קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק…” אומר רש”י שנכנס עמו בדברים שלא תיטרף דעתו אמר לו קח נא את בנך אמר לו שני בנים לי אמר לו את יחידך אמר לו זה יחיד לאימו וזה יחיד לאימו אמר לו אשר אהבת אמר את שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק כלומר הקב”ה מכיר את נפש האדם ורוצה שיעמוד בניסיון הוא בא איתו בדברים כפי מידת כוחו.
שרה לא הייתה כלולה בניסיון הזה, הוא לא היה שייך אליה ולכן לא היה לה את הכוח לעמוד בו. בכל בוקר אנו מתפללים “אל תביאני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, וכבר נאמר “אל תאמין בעצמך עד יום מותך” – אל תכניס את עצמך לניסיונות מיותרים שלא צווית. הגמרא מספרת על אותו ת”ח שרצה ללכת לבית המדרש והחליט על הדרך גם “לשחוט” את היצר ובחר ללכת דרך חוף הים ולעצום את עיניו. שואלת הגמרא מה מדרגתו של אותו אדם ומגיע למסקנה שהוא רשע שכן מי בכלל ביקש ממך להיכנס לניסיון הזה של ערווה? ואין “אפוטרופוס לעריות” – היום הצלחת מי אמר שמחר תצליח?
אם נתבונן נראה שהניסיון של אברהם באור כשדים כאשר נמרוד השליך את אברהם לתנור אש והוא יצא משם בשלום לא נכלל בעשר הניסיונות וזאת משום שניסיון זה, לא הקב”ה ניסה אותו אלא הוא היה טרם ההתגלות של הקב”ה לאברהם.
מכאן שעל כל אדם ואדם לדעת היטב את מגבלות כוחותיו ואם החיים זימנו לו ניסיון יש לו את הכוח לעמוד בו אך כאשר אדם מכניס עצמו לניסיונות מיותרים מי אומר שיהיה לו את הכוח לעמוד בהם.
