אני הולכת, לא כדי להרשים את הקילוגרמים המיותרים, אלא כי זה עושה לי טוב בלב ובנפש ובגוף. השבוע, בהליכה היומית, נתקלתי בהפתעה זה קרה, ביום

רק לפני רגע, חשבנו שהקורונה מאחורינו ואז, הגיע אסון מירון ומיד אחריו, הפיגוע בצומת תפוח ועכשיו, זה. בכל זאת, חייבים למצוא כוחות ולהגיע לחג שבועות

לא פעם, במהלך החיים, רובנו מוצאים את עצמנו מנוהלים על ידי הפחד. פחד לשנות, פחד להגיד, פחד ממה יגידו, מחושך, מגבהים, מרופא שיניים. לא חסר

גם אני אוהבת את התפילה שלי לריבונו של עולם ישירה וקברי צדיקים הם סוג של אמצעי לחיבור, אבל גם אמונה שצדיקים, גם בקברם, מסוגלים לפתוח

לפני שאני שותה את הקפה הראשון, ידוע שלאף אחד בבית אסור לדבר אתי, לא לשאול בשלומי, לא להתעניין איך עבר עליי הלילה, או יום האתמול.

השראה מיובל אברמוביץ‘, עיתונאי, שחקן, סופר ומרצה, שהיה מרותק לכיסא גלגלים, עד שקם והחליט להגשים את כל רשימת חלומותיו, כי יום שעובר לא חוזר לפני

לפעמים, עלינו לאכול קצת מרור, כדי לזכות בסעודה הגדולה. אדם צריך להיות סבלני, גם אם הדרך ארוכה ולא פשוטה, גם כשהוא מרגיש עבד. אחרי העבודה

בילדותי, קצת לפני פורים, התחילו עבודות הפרך. כל הבית, מילולית, יצא החוצה וחזר פנימה נקי, מצוחצח, מרוענן וכשר לפסח. היכרות קרובה מדי עם הפאנלים אני

עד גיל 40, לא בא אלכוהול בשערי פי. אפילו יין מהקידוש קיבל אצלי פרצוף חמוץ. בערב סיום הבציר בצפון הגולן, החלטתי לטעום, ראיתי כי טוב

חולמת להיות צלמת. לקחתי שיעורים, עשיתי סדנה, ניסיתי להתמקצע. אני עדיין לא שם. מה שכן, קצת פחות ביקורת עצמית יכולה לעזור לי לעוף על חלומות פעם,

כשהייתי ילדה, הייתי הולכת לכל השכנים ולקרובי המשפחה, עם משלוחי המנות של פורים. אימא תמיד השקיעה בזה ערב פורים, חג של שמחה, מסיבות, משלוחי מנות,

המזגנים מחממים את הגוף, הזיכרונות מחממים את הלב. השלג בחלון, הבית חמים ונעים והלב הולך לזיכרונות מימי ילדותי, בחורף הצפתי אני יושבת לכתוב את הטור,

הימים השמשיים של החורף נותנים את הטבע במלוא גווניו. כרמליות, כלניות, פרגים, נוריות, שקדיות, הדרים. בימים כאלה, גם אני פורחת. שמח בלב אני אוהבת את

אני יוצאת מהאוטו ומרגישה שמשהו חסר לי. סקירה מהירה: הנייד, משקפי השמש, התיק, הטבעות, האיפור – הכול במקום ועדיין, מה שכחתי, מה חסר לי? בוקר

אני כותבת לאחרונה הרבה על הסגרים והקורונה ועל מה שעשתה לחיינו. אולי זה מעייף ומוגזם, אבל במחשבה שנייה, אלו הם חיינו בזמן האחרון וזה מה