הקטנטנה המתוקה, עם שתי צמות וחיוך ביישני, שרק לפני שנייה הלכה לכיתה א‘, הנה היא מסיימת ח‘ ועולה לתיכון. שמונה שנים עפו, מקווה שהיא נהנתה

השבוע, המתבגרת, הבת הקטנה שלנו, טלי היפה, המוכשרת והאהובה, מסיימת את לימודיה בחטיבת הביניים שהייתה המשך ישיר לבית הספר היסודי בית החינוך “גולן“, בחיספין. שמונה שנים חלפו להן ביעף. אומרים שהזמן עובר מהר כשנהנים, אני מקווה שברוב הזמן היא נהנתה.

הגיעה לשם קטנטנה מתוקה עם שתי צמות וחיוך ביישני והיא יוצאת מתולתלת בוגרת, מלאת חן, מודעות עצמית ומוכנוּת לשלב הבא, למעבר לתיכון. מאז שהתחילה לחשוב איפה תלמד בכיתה ט‘, מדי כמה ימים, היא שואלת אותי אם אני מתרגשת שהיא עולה לתיכון. בוודאי שאני מתרגשת. אני אימא רגשנית. כל שלב וצעד בחיי הילדים שלי מרגש אותי ובמקרה שלה, היא גם עולה לתיכון, שזה כבר המגרש של הגדולים ובנוסף, אנחנו, כהורים, סוגרים מעגל ונפרדים מבית הספר היסודי, שבו למדו ארבעת ילדינו ויש לי תקווה שנחזור לשם, עם הנכדים. 

אני שומעת אימהות שאומרות שקשה להן שהילדים גדלים כל כך מהר והן מקטרות על גיל ההתבגרות. אצלי הם מתבגרים להם בכיף, בלי דרמות ועניינים, חמסה–חמסה… זאת אני שלפעמים קצת עושה דרמות מהחיים שלהם והם דווקא מלמדים אותי שיעורים

בגדול, אני שמחה שהילדים גדלים וממשיכים הלאה. אני שומעת אימהות שאומרות שקשה להן שהילדים גדלים כל כך מהר והן מקטרות על גיל ההתבגרות ומחכות שיעבור. אצלי הם מתבגרים להם בכיף, בלי דרמות ועניינים, חמסה–חמסה… זאת אני שלפעמים קצת עושה דרמות מהחיים שלהם והם דווקא מלמדים אותי שיעורים.

המתבגרת, למשל, רצתה להתקבל לאיזה בית ספר לשנה הבאה. היו לה ציפיות ותקוות ללמוד שם. האמת היא שאני פחות התלהבתי מהרעיון, אבל אני אימא זורמת והלכתי אתה בכיוון שבחרה. כשלא התקבלה, התאכזבתי בשבילה. רציתי להתקשר, לברר, לנסות לשכנע אותם שהיא אלופה וממש רוצה… אבל היא הרגיעה אותי והגיבה בבגרות ואמרה לי שמי שלא רוצה אותה, זה ההפסד שלו… חבל לה וקצת עקצץ לה בלב, אבל היא ממשיכה הלאה וזה בסדר מבחינתה, “אין צורך לעשות עניין“, היא אמרה לי.

מה שצריך לקרות קורה

באותה נשימה הזכירה לי שאני זאת שתמיד אומרת שכל מה שצריך לקרות קורה והכול מדויק, צריך רק לדעת להסתכל… זה נכון, אבל קשה לי לפעמים ליישם את זה כשאני רואה את הילדים שלי מתאכזבים. בסופו של דבר, שתינו יודעות שיהיה לה טוב והיא בחרה בעצמה ושמחה עם הבחירה שלה ולי היה מרגש ומחמם את הלב, להתבונן בבת הקטנה שלי, בתהליך שהיא עוברת עם חיפוש בית הספר, בקבלה ובהשלמה שלה, שהיא ממש לא מובנת מאליה.

גם המתבגר לימד אותי בחודשים האחרונים הרבה על בגרות, עוצמה פנימית, כוח ואמונה ועוד כמה דברים, אבל זה לטור אחר. בינתיים, בסופה של שנת לימודים, עם השמחה של הילדים לקראת חופש גדול, אני מנצלת את הטור הזה להודות לכל צוותי החינוך של שני המתבגרים שלי, שעושים עבודת קודש ושליחות גדולה באהבה ובמסירות. חינוך הוא עבודה שאנו עמלים עליה מאז שהם נולדים. צוותי הגן ובית הספר הם שותפים מלאים שלנו והתוצרים הם שילוב מוצלח של השניים. לילדנו המתבגרים, אני מאחלת: לכו עכשיו לזרוח כמו שמש… תהיו בשמחה ושתהיה לכם חופשה נעימה שיש בה שילוב של מנוחה וכיף וטיולים ועשייה חברתית וחסד, שיפקחו את עיניהם ללכת בדרך הישר והאמת וימלאו מצברים לקראת שנה הלימודים הבאה.

חופשה נעימה!