כלל חשוב בשמירה על הזוגיות זה לדעת לזרום ותמיד להסתכל על היש והטוב. לאיש שחי אתי כבר 26 שנה מגיע הידד, אז אפיתי לו את עוגת הבית. ונזכרתי
בשבת האחרונה, חגגנו 26 שנות נישואין. הזמן טס, מסתבר. בבוקר יום חמישי, פינינו קצת זמן בלוז הצפוף ויצאנו לבית קפה נחמד, עם אוויר ואווירה וקפה משובח. זה הבילוי האהוב עליי והאיש זורם. כלל חשוב בשמירה על הזוגיות זה לדעת לזרום ותמיד להסתכל על היש והטוב.
בשבת, כל הילדים הגיעו לכבוד החגיגה והם בעצם המתנה הכי נפלאה שהענקנו לעצמנו ב-26 שנותינו יחד. בשילתי להם אוכל של בית שהם אוהבים, כי יום נישואים זה הכי בית ומשפחה ואנחנו דואגים שהבית יהיה שמח ומלא חגיגות וגם באהבתנו, אנחנו משקיעים במחוות קטנות.
לאיש שחי אתי כבר 26 שנה מגיע הידד וכאות להערכתי על אהבתו, אפיתי לו את העוגה שהוא הכי אוהב – בראוניז שוקולד גבינה. זו אחת העוגות שהייתי אופה בקפה שלי וזכתה לתואר אהובת הלקוחות והאיש. בכל פעם שנגמרה, הייתי מקבלת נזיפות שאני לא דואגת שתמיד–תמיד תהיה במלאי. יש משהו בעוגה הזאת, בשילוב של הטעם השוקולדי החזק עם הגבינה המתוקה, אך מעודנת, שיוצר טעם נפלא והאיש התאהב בטעם הזה. אני משתדלת לא לאפות לו אותה באופן קבוע ומשאירה אותה לאירועים מיוחדים. לא כל הילדים אוהבים אותה ואז כשאני מכינה אותה, היא עבורו במיוחד והוא מתלהב שהשקעתי עליו ואני מבסוטית שהוא מרוצה.
תמיד כשאני אופה אותה, זה מחזיר אותי לימים שהייתי אופה את העוגות בבית הקפה שלי. הייתי מגיעה בשעות הבוקר המוקדמת, לפעמים אפילו עוד לפני שהאיר היום, נכנסת לקונדיטוריה, שהייתה בעצם חדר אחורי עם מקררים ותנורים ושולחן עבודה מאלומיניום. במהלך היום, בקיץ, היה שם חם אימים ולכן הייתי מקפידה להתחיל מוקדם.
אהבתי את השקט של הבוקר, לפני שהעובדים מגיעים. היה לי מיקסר קנווד שהזכיר את זה שקיבלתי מהוריי כנדוניה כשהתחתנתי וכמה כלים לאפייה. לא משהו מקצועי במיוחד, אבל אהבתי מאוד את האפייה
אהבתי את השקט של הבוקר, לפני שהעובדים מגיעים. היה לי מיקסר קנווד שהזכיר את זה שקיבלתי מהוריי כנדוניה כשהתחתנתי וכמה כלים לאפייה. לא משהו מקצועי במיוחד, אבל אהבתי מאוד את האפייה מאז שהתחתנו וגם לאפות לאורחים שלי בקפה ויש ריחות שעפים לי בזיכרונות, כמו הריח של פאי התפוחים שלי.
ריח התפוחים והקינמון
זה מתכון שהמצאתי, או בעצם שדרגתי, עם בצק פריך מעולה וחמאתי. את התפוחים הייתי חותכת לקוביות ומבשלת על אש נמוכה עם סוכר ומקל קינמון ומוסיפה מעט חמאה לטעם ולהברקה ואז אופה את הבסיס של הפאי, ממלאת בתפוחים, סוגרת עם פסי בצק, ואופה שוב. כשהעוגות היו בתנור, ריח התפוחים, הקינמון והחמאה היה משגע אותי והייתי עומדת ליד התנור, מחכה שיהיו מוכנות, כדי לטעום, עם ההפוך הקטן של הבוקר.
היו לי עוד כמה עוגות קבועות שאפיתי, פאי פקאן ועוגת גבינה–פירורים וסופלה ועוגיות הטחינה המשגעות ולבבות קטנים וכמובן הבראוניז שוקולד גבינה, שבתפריט קראנו לה עוגת הבית. לא יודעת למה דווקא היא נבחרה אז להיות עוגת הבית, תכל‘ס היא מהפשוטות לאפייה, אומנם בשתי קערות, אחת לשוקולד ואחת לגבינה, אבל התהליך פשוט ומכניסים הכול יחד לתנור, לזמן יחסית קצר.
אני הכי אוהבת לאפות עוגות פשוטות והשבוע, כשאפיתי אותה לאיש, לכבוד יום הנישואים, חשבתי לעצמי שהעוגה הזאת לגמרי שומרת על שלום הבית שלנו. כשאני רוצה קצת להתחנף, או לפנק את האיש, אני מגישה לו קפה עם פרוסת עוגה לא קטנה והוא מתלהב מהטעם הטוב שלה ומההשקעה שלי. הוא לא יודע שזו עוגה שלא דורשת מאמץ, רק לב ואהבה. הוא מרוצה ואני שמחה שאני לא צריכה להתאמץ כל כך כדי לשמח אותו וככה אנחנו משמרים את הזוגיות שלנו כבר 26 שנה.
לפעמים, אני מבינה שכל מה שאנחנו צריכים כדי לשמור על האהבה, אלה המחוות הקטנות, תשומת הלב, הדאגה והליטוף, הפרח שהוא קוטף לי, מחמאה קטנה ועיסוי טוב ברגליים. אצלי, עוגת השוקולד והגבינה, שאני אופה עבורו, עושה נהדר את העבודה.
