בכל מקום, נשים יוצרות מעגלי חסד לכל תחום שעולה בראשן והכול יחד, באהבה, בשמחה ומכל הלב. בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ובזכותן עתידים להיגאל
מאז פרוץ המלחמה, בשער היישוב שלנו נמצאים חברי כיתת הכוננות, לשמירה על ביטחוננו. איזה אנשים טובים מסתובבים בתוכנו. תמיד עם חיוך ונפנוף לשלום בשער ואם כבר עצרתי, אז גם שאלה לשלומי ואי אפשר שלא לשים לב שבין כל הגברים בתורניות יש גם אישה אחת, בחורה צעירה, שהצטרפה לכיתת הכוננות ולשמירות.
לרגע אחד, כשראיתי אותה, אמרתי לעצמי ואוו… איזו אלופה, שהיא פותחת פתח לנשים להצטרף. נשים הן כוח גדול בעולם. אפילו בצה”ל כבר הייתה אלופה. אני אומנם אוהבת גינוני נשים, כלומר שהאיש פותח לי את הדלת, או שכשיש גברים באזור לא נותנים לי לסחוב משהו כבד, ואצלנו בבית רק בנים זורקים את הזבל, אבל אלו בעיקר אינטרסים אישיים. בתכל’ס נשים יכולות לעשות הכול.
מי שיכולה ללדת ולסבול את הכאב הזה, ולחזור על זה פעם אחר פעם, יכולה הכול. אני מאוד אוהבת את הסיפור של הסבתא רחל, מהדרום, שבחוכמתה הצליחה להערים על המרצחים יימח שמם ועליה נאמר “חוכמת נשים בנתה ביתה”.
בימים האחרונים, אני שומעת על הרבה אלופות בכל מיני תחומים ובטח יבואו כאלה שיגידו למה צריך להעלות את פועלן של נשים על נס… מסיפורים על גברים לא היינו עושים עניין. אבל אני דווקא כן רוצה להקדיש את הטור הזה לכל הנשים האלופות, האמיצות החזקות. בתקופה הזאת, יש כל כך הרבה אלופות מסביב, שצריכות לקבל איזה אות. כל הנשים שנשארו בבית עם הילדים והבעלים שלהם יצאו ללחימה, נשים שכל עול הבית נפל על כתפיהן, בלי הכנה מוקדמת והן צריכות לצאת לעבוד, לטפל בילדים, מקלחות, הרדמות, תשומת לב, טיפול בלחצים ובחרדות של הילדים ובנוסף, דואגות לבעל שבחזית. אימהות ששולחות את הילדים לצבא. מצד שני, כל כך הרבה נשים שנרתמות לסייע להן ומצטרפות לחמ”לים, מתנדבות, מבשלות לחיילים לנשות המילואימנקים. בכל מקום, נשים יוצרות מעגלי חסד לכל תחום שעולה בראשן והכול יחד, באהבה, בשמחה ומכל הלב. בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ובזכותן עתידים להיגאל.
