מיקי נירוןלפני שבע שנים הפך היישוב נטור מקיבוץ חילוני למושב דתי-חילוני. חיים גורליק, ממובילי השינוי, מסביר כיצד יוצרים מושב שבו חיים יחד דתיים וחילוניים, עם חגים ביחד ולימוד משותף, כאשר נושא החינוך הוא החלוץ ההולך לפני המחנה, וגם הקרוואנים…
מדור היישובים מביא אותנו הפעם לקיבוץ החילוני שהפך לפני שבע שנים למושב דתי-חילוני. הכוונה כמובן לנטור ששינה ללא הכר את אופיו בעקבות קבוצת אנשים שהאמינה כי ניתן לחיות אחרת, בשיתוף בין מגזרים שונים. מי שעמד באותה קבוצה לפני כעשור הוא חיים גורליק שגדל ברמת מגשימים ומנהל כיום חוות מחקר למרעה באזור הגליל.
“למרות שגדלתי ברמת מגשימים, תמיד רציתי לחיות ביישוב מעורב”, מספר חיים על הדרך שהובילה אותו לנטור: “דיברנו על זה הרבה שנים וכששמעתי על השינויים בנטור, הבנתי ב-2005 שזו אולי הזדמנות טובה להגשים את אותו רצון.”
מה אתה זוכר מהמפגש הראשוני שלך עם חברי נטור?
“קודם כל, עוד בתור ילד עבדתי ורכבתי באותו אזור עוד לפני שהקימו את נטור, כך שהכרתי את הקרקע. המפגש הראשוני עם הקיבוצניקים היה מוצלח מאוד, למרות שלווה בחששות רבים. זה מה ששכנע אותנו לצאת לדרך ולאסוף כמה שיותר אנשים מהמגזר הדתי לטובת היישוב המתחדש. בקבוצה הראשונית שהתחברנו אליה, היו חבר’ה מעמק בית שאן, אך רק 2-3 משפחות מתוכם נשארו עד היום.”
מה השינויים המרכזיים שקרו ביישוב מאז?
“כשהגענו יצרנו מושב שבו חיים יחד דתיים וחילוניים, זה מאוד ייחודי. בהתחלה, החלטנו שלא נבוא עד שלא ירצו אותנו באמת ולכן הייתה נציגה מטעם המועצה שבמשך חצי שנה עבדה כדי להגיע להסכמות בינינו. היה חשש מסוים אבל לאחר כמה חודשים של עבודה עצמית בעיקר של אנשי הקיבוץ שהצביעו על הנושא והחטיבה להתיישבות, יצאנו לדרך. בשלב הראשוני, עלינו עם עוד ארבע משפחות וכדי לצמוח ולהוביל דברים, הצלחנו לפרוץ במועצה את הסוגיה של הבאת קרוואנים ליישובים. עד אז די התנגדו לעניין כי זה משדר ארעיות, אבל מאז הדבר הפך למודל שמקדם את הקליטה ביישובים עבור אנשים שבאים לבדוק את השטח לפני שהם מתחילים לבנות.”
בסוף השנה שבה הגיעו הקרוואנים, כמות המשפחות החדשות כבר צמחה לעשרים. יחד עם חברי נטור הוותיקים ובסיוע המועצה, נבנתה אמנה שמטרתה למצוא דרך חיים משותפת כפי שגורליק מסביר: “במשך שנה שלמה דנו בכל הדברים ובנינו משהו מאחד שמאפשר תרבות יהודית ציונית בתוך המקום וזה מה שבנה את פני היישוב. יצרנו תרבות של חגים ביחד ולימוד משותף, אבל במקביל הבנו שלחיות יחד אפשר גם בעיר, לכן נושא החינוך יהיה המבחן האמיתי של היישוב. יחד עם עמותת קשת בירושלים, התחלנו לתכנן חינוך משותף מהגיל הרך. עם השנים התחברנו לעמותת מיתרים והקמנו את ביה”ס שורשים לפני כארבע שנים.”
מה תמונת המצב של הקליטה ליישוב כיום?
“ביישוב יש כרגע כשמונים משפחות ואנחנו בונים עוד 38 יחידות. חלק גדול מהמשפחות המיועדות לאכלס אותו כבר גרים ביישוב ויעברו לשם בהמשך. מה שיפה הוא שהחלוקה תהיה לשלושים נחלות ושמונה קהילתיות, כיוון שרצינו לטשטש עד כמה שאפשר את החלוקה בין הקבוצות. נלחמנו כדי שלכל משפחה יהיה דונם במקום חצי והבנייה בשכונה תהיה מעורבת.”
איך אתה צופה שהיישוב יתפתח בשנים הקרובות?
“אני מעריך שמושב נטור ימשיך לצמוח באופן הדרגתי והקליטה תישמר. יש יישובים שקלטו בבת אחת ועצרו, אבל כדי שתהיה המשכיות במוסדות החינוך, רצוי לא לעצור קליטה כי זה מסמל דעיכה של יישוב. האתגר המרכזי הוא להיות שכן טוב עם לב טוב אחד כלפי השני. במשפט אחד, קהילת נטור היא קהילה צומחת, חושבת, לומדת ודואגת לסביבה.”
