בסוף שנת הלימודים הזאת, הבכורה מסיימת שלוש שנים של שירות לאומי משמעותי כפארמדיקית במד”א, השמיניסט סיים 12 שנות לימוד והרביעי עולה לחטיבה. חגיגות
“מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו
להגיד שהגענו
תמיד לזכור לרגע לעצור
ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו…”
זה השיר שמושמע אצלי, כשהנייד מצלצל והוא מצלצל יותר מדי פעמים ביום, אבל זו התזכורת הכי טובה לעצמי להודות על הטוב. עכשיו, בסיומה של שנה, כששלושה מילדינו סוגרים מעגל, הכרת הטוב והתודה מתערבבת עם ההתרגשות על הדרך שלהם, של הילדים שלנו.
הייתי גאה בו שבחר דווקא בשביל הגולן ולא באיזה טיול בחו”ל. זה הרגיש לי כאילו קיבלתי את החותמת שהילד מחובר לאדמת הארץ ולגולן. במשך כל התיכון, נתנו לו את כינוי החיבה “אל המעיין”, בשל חיבתו העזה לנחלי ומעיינות הגולן
הבכורה מסיימת שלוש שנים של שירות לאומי משמעותי כפארמדיקית במד”א. אני עוד זוכרת את ההתלבטויות של הרגע לפנֵי, בין שלל האפשרויות ובסוף, את הבחירה בשירות לאומי מציל חיים. ליווינו אותה במשך שנת הלימודים בקורס, אחר כך ההתמחות והעבודה השוטפת והלא-פשוטה לבחורה צעירה. כל פעם מחדש, התרשמתי מכוחות הנפש שלה, מהידע והמקצוענות, מהרצון שלה ללמוד עוד, מהאחריות שהיא נושאת על גבה, מהרצינות והמסירות שבהן ביצעה את עבודה ומהמוסר הגבוה שלה, בלי להחסיר אף יום עבודה, עם נתינה מכל הלב. אחרי שלוש שנים, היא הפכה נחושה יותר, אסרטיבית, פתוחה, אמיצה, אחראית יותר ובעיקר, מסופקת מהשליחות שלקחה על עצמה. השליחות הזאת עיצבה אותה כבוגרת ונתנה לה כלים להמשך החיים עם תחושה של תרומה אמתית לחברה. בשנה הבאה בע”ה, פסיכומטרי, עבודה וטיולים, לקראת החיים האמתיים.
גם השמיניסט סוגר מעגל וסיים תיכון, 12 שנים של אתגרים, של למידה, של התבגרות ושל הרבה חוויות. את סיום הלימודים, הוא בחר לחגוג בטיול בשביל הגולן. השבוע, הוא צעד מהחרמון עד דרום הגולן, בארבעה ימים בלבד. כל יום הם גמאו עשרות קילומטרים, עם תיק גב ששוקל מעל 20 ק”ג, בחום כבד ועם שלפוחיות ברגליים. הוא סימן לעצמו מטרה והיה חדור מוטיבציה. זה היה אתגר לא פשוט, אבל כמו כל דבר בחיים שלו, הוא אץ אחרי המטרות. הייתי גאה בו שבחר דווקא בשביל הגולן ולא באיזה טיול בחו”ל. זה הרגיש לי כאילו קיבלתי את החותמת שהילד מחובר לאדמת הארץ ולגולן. במשך כל התיכון, נתנו לו את כינוי החיבה “אל המעיין”, בשל חיבתו העזה לנחלי ומעיינות הגולן ושמחתי בבחירה שלו לציין את החגיגה דווקא במסלול בגולן. בשנה הבאה, הוא יתחיל מכינה קדם-צבאית בעלי ואנחנו מאחלים לו ברכה והצלחה.
מחנך קוסם
הרביעי מסיים כיתה ו’ בבית הספר “גולן” בחספין ועולה לחטיבה. גם הוא יתחיל שלב חדש שיהפוך אותו למתבגר והשבוע, בחגיגות הסיום שלו, הוא מילא אותי בגאווה. הילד שתמיד מסתיר את הפנים מול המצלמה, זה שהכריז שהוא לא משתתף במסיבה, פתאום ראיתי אותו מככב על הבמה, פעיל, מארגן, שמח וכל זה בזכות מחנך אחד, עם מטה קסמים, הרב אריק כהן, שעושה את הבלתי ייאמן. זו הייתה המסיבה המרשימה ביותר שהייתי בה. לא הייתה הגברה משוכללת, גם לא במאי מקצועי, לא שכרו תחפושות לשחקנים. זו הייתה הפקה של מחנך עם 30 בנים, בגיל לא פשוט, שמעריכים את המורה שלהם ואת מה שהוא עושה למענם ומשתפים פעולה. כל הילדים היו שותפים להפקה הזאת, כל אחד בתחום שהוא טוב בו. היו קריינים, מתופפים, רקדנים, פארקוריסטים, אמן ג’אגלינג. זמרים-ילדים ערכו סרטונים בעצמם, השחקנים השתתפו בקטעי הצגה, כל ילד מצא מקום להיות שותף ולהפגין את הכישורים שלו. הם לא היו חייבים להיות מקצוענים, הם פשוט היו הם. זה היה מרגש במיוחד. זה שנתיים שהרב אריק מלווה את הילד שלנו כמחנך ואני תמיד מלאת הערכה על ההשקעה שלו, על ההקשבה, על הדרך ללב התלמידים גם כשלא הכול הולך קל ויש אתגרים. אבל המסיבה הזאת הייתה השיא, שיא של מחנך שיודע להיכנס ללב ולנפש של התלמידים שלו ולאפשר להם להיות בטוחים בעצמם. הלוואי שהיה אפשר לשכפל את המורים המעולים האלה, אלה שהחינוך הוא השליחות שלהם. הזדמנות לומר תודה והערכה.
הקטנה ממשיכה לכיתה ה’. מזל שאצלה אין איזה שינוי, כי שלושה שמתחילים שלב חדש בחיים זה too mach בשבילי, למרות שהיא אומרת שהיא תהיה בת 10 וזה מספר עגול וגם זה שינוי… הימים האלו, של מעבר מחגיגה לחגיגה, הם מעייפים, אבל גם מאוד מרגשים. אני אוהבת חגיגות וככל שיש יותר סיבות לחגוג, הרי זה משובח. כשאלה החגיגות של הילדים שלנו, השמחה וההתרגשות גדולות. עכשיו, אנחנו עם הפנים למשימה הלא-פשוטה של חודשיים חופש גדול, שצריך להפעיל אותם, לדאוג להם לאטרקציות, טיולים, להמשיך לעבוד תוך כדי ולשמור על השפיות שלנו ושלהם. אז מה נאחל לכולנו? חופשה נעימה, מוצלחת ובטוחה.
