ניהלתי עסק שבחגים וחופשות הייתי חייבת להיות נוכחת בו ושעות רבות. אהבתי מאוד את העסק והעבודה, אבל ייסורי המצפון היו אין–סופיים: אני אימא מספיק טובה?
פגשתי אישה מדהימה. על כל דבר היא אמרה: "איזה כיף" ו"כמה טוב, מקסים ויפה". זה לא מאולץ. זה בא לה טבעי, להתלהב ככה מכל דבר
החופש הגדול בפתח והמתבגר והצעירה כבר מחכים לו ושמחים בו. גם אני. הם כבר די גדולים ולא צריכים השגחה צמודה. רק שלא יגידו שמשעמם להם
כילדה, הערצתי נשים שנראות כמו דוגמניות, מתוקתקות מעקב עד מסקרה, עם שיער אלגנט וחזוּת שכולה שיק. בסתר לבי, אני עדיין חולמת להיראות כך. במציאות –
אני הולכת, לא כדי להרשים את הקילוגרמים המיותרים, אלא כי זה עושה לי טוב בלב ובנפש ובגוף. השבוע, בהליכה היומית, נתקלתי בהפתעה זה קרה, ביום
גם אני אוהבת את התפילה שלי לריבונו של עולם ישירה וקברי צדיקים הם סוג של אמצעי לחיבור, אבל גם אמונה שצדיקים, גם בקברם, מסוגלים לפתוח
השראה מיובל אברמוביץ', עיתונאי, שחקן, סופר ומרצה, שהיה מרותק לכיסא גלגלים, עד שקם והחליט להגשים את כל רשימת חלומותיו, כי יום שעובר לא חוזר לפני
לפעמים, עלינו לאכול קצת מרור, כדי לזכות בסעודה הגדולה. אדם צריך להיות סבלני, גם אם הדרך ארוכה ולא פשוטה, גם כשהוא מרגיש עבד. אחרי העבודה
בילדותי, קצת לפני פורים, התחילו עבודות הפרך. כל הבית, מילולית, יצא החוצה וחזר פנימה נקי, מצוחצח, מרוענן וכשר לפסח. היכרות קרובה מדי עם הפאנלים אני
