כשאיבדתי את בתי אפרת וחיפשתי מרפא לנפשי מצאתי אותו בלימודי הרייקי. שם הצלחתי לפרוק את הכאב, לשתף ולדבר והרגשתי שאני מתחילה תהליך של ריפוי. למדתי שלושה שלבים, כשהשלב השלישי הוא מאסטר רייקי, בו הוסמכתי כמטפלת בעצמי

תמיד נמשכתי לאנשי רוח, מיסטיקנים, קוראים בקפה, בקלפים ובמחשבות, נומרולוגים, גרפולוגים ומטפלים הוליסטיים. אנשים שמטפלים בגוף נפש ורואים את הבפנים של הבנאדם. כנראה שזה מפני שנולדתי וגדלתי בצפת, עיר הקודש, הרוח, הקבלה והמיסטקינים ואולי זה גם בגלל התורשה – שתיים מדודותיי, אחיותיה של אמי, היו מטפלות באמצעות כוחות שקיבלו מהבורא.

נדמה לי שסיפרתי עליהן כבר פעם בעבר, על ההמונים שצבאו על הדלת שלהן כדי שיטפלו בהם, על סיפורי הנסים שהצליחו לחולל באנשים שהגיעו אליהן. היו מטפלות בתשושי נפש, בכאבים כרוניים ואפילו, כך מספרים, בזכותן, נשים גם הצליחו להיכנס להיריון. 

לימים, כשאיבדתי את בתי אפרת וחיפשתי רפואה לנפשי והדודות גם הן כבר הלכו מהעולם, נשלחתי לכל מיני טיפולים מדעיים ורוחניים. הטיפול שהרגשתי שעוזר לי ומדבר אליי היה בלימודי הרייקי. עוד קודם ללימודים, בכל פעם שנתפס לי הגב, הצוואר, או משהו, טיפול הרייקי היה משחרר לי את זה כבמטה קסמים. הרייקי, הוא טיפול במגע, באמצעות אנרגיה, המרגיעה ומטפלת בחסמים הקשורים בגוף–נפש. זה אינו מדע מדויק, אבל זאת שיטת טיפול שהמציא נזיר בודהיסטי מיפן.

שם הצלחתי לפרוק את הכאב, לשתף ולדבר והרגשתי שאני מתחילה תהליך של ריפוי. למדתי שלושה שלבים, כשהשלב השלישי הוא מאסטר רייקי, בו הוסמכתי כמטפלת בעצמי. בבית, התאמנתי על בני המשפחה שמאוד אהבו את מגע הרייקי ועדיין, כשכואב להם משהו, הם מבקשים רייקי ואני תמיד שמחה להניח עליהם את ידיי ולהרגיש שאני עוזרת להם ומקלה על כאבם. בכל פעם שלמישהו בסביבתי תפוס משהו, או כואב, אני מבקשת אישור לנסות לעזור. 

בשבועות האחרונים, יצא לי להיפגש עם לא מעט נשים ששאלו אותי למה אני לא עוסקת בזה ומטפלת באנשים ואני תמיד אומרת שזה תחום שמאוד הייתי רוצה לעסוק בו ועוד לא אזרתי את האומץ להגשים ולהוציא לעולם.

השבוע, נציין את יום האזכרה לאפרת שלנו, שנפרדה מאתנו לפני 15 שנה. הזמן לא מקהה את הכאב. במחשבות שעוברות עליי בימים האלו, מתחזקת בי התחושה שהגיע העת להשתמש בכוחות שלי. זה הזמן להקל על כאבים ולהרגיע את הנפש של אחרים

השבוע, נציין את יום האזכרה לאפרת שלנו, שנפרדה מאתנו לפני 15 שנה. הזמן לא מקהה את הכאב. הוא שם, נוכח כל הזמן. באמצעות הטיפולים, והעבודה שאני עושה עם עצמי, אני מצליחה להתחזק ולהניע את עצמי להמשיך ובתוך כל המחשבות שעוברות עליי בימים האלו, מתחזקת בי התחושה שהגיע העת להשתמש בכוחות שלי ובמה שעזר לי ועשה לי טוב. זה הזמן להקל על כאבים ולהרגיע את הנפש של אחרים. אני מרגישה מוכנה ושיש לי את היכולת, הידע והאנרגיות לטובת טיפול, שאני מאמינה בו ונוכחתי על עצמי כמה הוא עובד ועושה טוב. את הטוב הזה, אשמח להעביר הלאה.

אפרת שלנו, שנפטרה ממחלת לב, השאירה בלבנו חלל עצום שאנחנו מנסים למלא ואת יום הזיכרון לפטירתה, אנחנו מנצלים כל שנה כדי לעשות בו משהו קטן וטוב לזכרה.