גם אני אוהבת את התפילה שלי לריבונו של עולם ישירה וקברי צדיקים הם סוג של אמצעי לחיבור, אבל גם אמונה שצדיקים, גם בקברם, מסוגלים לפתוח שערי שמים
רגע לפני ל“ג בעומר והלילות של רבי שמעון בר יוחאי, נסעתי להשתטח על קברו. אני אוהבת את הנסיעה בגליל. צופה על הרי מירון, מצד אחד וצפת ובית הקברות העתיק, מהצד השני, כרמי גפנים וזיתים בצדי הדרך, חורשות של אורנים. הכביש מתפתל והתחושה של נסיעה בטבע מוסיפה לאווירה המיוחדת שאופפת אותי בדרכי לקבר הצדיק. אני לא יודעת אם מפני שנולדתי בצפת, עיר המקובלים, הפכתי לרוחנית שכזאת, או שאולי זה חלק מההווי במשפחה שלי. החיבור המיוחד של תפילה על קבר הצדיק.
בזיכרונותיי, מגיל קטן, נוסעים ליום טיול בקברי צדיקים והרבה פעמים, כשאני יוצאת מהבית, בפתח הדלת, אני נזכרת באימא שלי, עומדת ליד המזוזה בכניסה לבית, מתפללת, מתחננת ומזכירה את כל הצדיקים בעברית מתובלת בערבית, עם מבטא תוניסאי קליל, בזכות רבי שמעון, ר‘בי מאיר, ורא–בי עקיבא וחוני המעגל, עליהם אלשאלם (זכרם לברכה) זכותם תגן עליכם… ככה, כשהיינו יוצאים מהבית לנסיעות, היא הייתה מברכת ושופכת כוס מים אחרינו ומדברת אל הצדיקים שיתפללו שה‘ ישמרנו וידה על המזוזה.
גם אני אוהבת את התפילה שלי לריבונו של עולם ישירה וקברי צדיקים הם סוג של אמצעי לחיבור, אבל גם אמונה שצדיקים, גם בקברם, מסוגלים לפתוח שערי שמים. אני באה אליהם, מבקשת עזרתם, שיתפללו עבורי וימליצו טוב. מול הקבר, אני פותחת את צפונות לבי, את המחשבות, הדאגות, ההתלבטויות, הבקשות לפני האלוהים ומבקשת. לפעמים, מזילה דמעה. לפעמים, יוצא ממני ממש בכי ואני מרגישה את הקרבה שלי לה‘ כל כך חזקה, יודעת שהוא שם למעלה, שומר עליי ושומע אותי, גם אם לפעמים הוא מעמיד אותי במבחנים ומשברים.
אנשי הסגולות
השבוע, בקבר הרשב“י, כבר ניכר שההכנות להילולה בעיצומן – שלטים, מחסומים, אנשי ביטחון ואוטובוסים רבים של מתפללים שמגיעים רגע לפני. לקחתי אתי טישו, לשעת הצורך, שקית מלאה מטבעות לצדקה, לכל אלו שיעמדו בצדי הדרך, אני כבר רגילה אליהם… אחת שאוספת להכנסת כלה, אחרת לסעודות שבת למשפחה של יתומים, איש אחד, בחולצה לבנה ומכנס שחור מלא טלאים, צועק לעברי עם חוטים אדומים בידיו – “בואי, בואי, סגולה לזיווג ופרי בטן“.
תהיתי אם הוא חושב שאני זו שזקוקה לזיווג ותינוק עכשיו.
“תודה על המחמאה, אבל אני עם תינוקות גמרתי“, אני עונה לו.
“את דווקא נראית צעירה“, הוא קונה אותי בלשונו. “בסדר, בסדר“, הוא מרגיע אותי. “אז סגולה לנכדים“.
“לנכדים אני מוכנה, יאללה, תברך, מה יכול להיות“.
הוא מברך ואני עונה אמן. משלשלת לקופסה שמונחת לידו כמה מטבעות. על החוט האדום, אני מוותרת. אני נכנסת לעזרת הנשים, המקום עמוס בנשים, נערות, ילדות, חום אימים… אישה אחת שמכוסה כולה, מכף רגל ועד ראש, מציעה לי צעיף לכסות את הידיים, על אף שאני לא באמת חשופה, לבשתי שמלה די צנועה, לטעמי. היא מעצבנת אותי כשהיא ממשיכה להתעקש, למרות שאני מתעלמת ממנה, כאילו לא מבינה שהתכוונה אליי. באתי להתפלל, תעזבי אותי, חשבתי בלבי ובכל זאת, עניתי לה בסוף. לא תודה אין צורך.
זה עובד
אני מצליחה למצוא פינה ליד הקבר. מסביבי, נשים ממלמלות תפילות בלחש. אחרות צועקות פרקי תהילים בקול. יש כמה נשים שמתחננות ממש בבכי. אישה כחושה ללא שיער מתפללת וזועקת, אישה שעמדה לידי עם דמעות, ביקשה חתיכת טישו וסיפרה לי בהתרגשות, שהיא בת 50 ועומדת להתחתן, בפעם הראשונה.
“אני לא דתייה“, היא ממשיכה, “אבל באתי לפה בשנה שעברה עם חברה, פעם ראשונה בחיי, להתפלל. הגעתי לפה, התרגשתי והאמנתי שהצדיק יעזור והנה, מצאתי איש טוב, דתי דווקא, גם אני מתקרבת לדת ואנחנו בעזרת השם מתחתנים. באנו יחד, להגיד תודה ולבקש שיהיה לנו בהצלחה“.
התרגשתי אתה עד דמעות. פתאום, שכחתי על מה באתי לבקש. נו, תמיד יש על מה… ומצאתי את עצמי מתפללת אתה להצלחתה ומצטערת ומבקשת על האישה החולה. לרגע, הרגשתי סחרחורת. התיישבתי בכיסא שהתפנה וחשבתי לעצמי על כל הפעמים בחיי שהגעתי לפה והאמנתי שהתפילה תעזור ואיך באמת הדברים הסתדרו והגיעו תשובות. הסתכלתי על האנשים. דתיים, חילונים, כולם מאמינים שהצדיק יש בכוחו לעזור.
הסתכלתי על האנשים. דתיים, חילונים, כולם מאמינים שהצדיק יש בכוחו לעזור. אחרי שנרגע לי כאב הראש, פתחתי את ספר תהילים שהיה בידי, קראתי כמה פרקים והרגשתי צורך רק להודות, על הטובות והחסדים ועל הזכות להיות אישה מאמינה
אחרי שנרגע לי כאב הראש, פתחתי את ספר תהילים שהיה בידי, קראתי כמה פרקים והרגשתי צורך רק להודות, על הטובות והחסדים ועל הזכות להיות אישה מאמינה, כי האמונה היא הכוח החזק בחיים. אמונה בה‘, אמונה בצדקת הדרך, אמונה בטוב, באנשים, אמונה בכוחה לחולל קסמים, אני יודעת. אשרי המאמין.
הלוואי שיישמעו כל תפילותינו ובקשותינו ברחמים, גם בזכות רבי שמעון וכל הצדיקים. רגע לפני שהלכתי, הדלקתי נר, עצמתי עיניים ואמרתי לעצמי: אני מאמינה באמונה שלמה שבעזרת השם, הכול יסתדר ויהיה טוב ולטובה.
