כל שבוע מחדש, פורסת את מפת חיי לפניכם, על הבית, הילדים, העבודה, האיש, האתגרים, השמחות, הטוב והפחות. יומולדת 4 לטור הזה
מגיע לי מזל טוב, השבוע יש יומולדת לטור שלי. לפני 4 שנים בדיוק, התחלתי לכתוב אותו. זה היה עוד סעיף אחד מאותה רשימת חלומות שלי. תודה לאהובה העורכת, האישה המקסימה עם הלב הענק, שאפשרה לי להגשים ונותנת לי בית ובמה לספר, לשתף ולכתוב וכיף לי להיות חלק מהעיתון של הגולן.
מזל שיש את פייסבוק שהזכיר לי, כי לא זכרתי כמה שנים אני כבר פה ואני מתפעלת איך הזמן עובר מהר כל כך כשנהנים ומי סופר את השנים והקמטים והגיל שגם הוא הולך ומתקדם והמספרים עולים. בחישוב מהיר, מסתבר שכתבתי כבר כמעט 200 טורים. כל שבוע מחדש, פורסת את מפת חיי לפניכם, על הבית, הילדים, העבודה, האיש, האתגרים, השמחות, הטוב והפחות. מספרת על החיים שלי, על האנשים שאני פוגשת, על בית ילדותי, על ההורים שלי, זיכרונות עבר וסיפורי הווה. קוראיי מכירים אותי כבר כמעט לגמרי.
אתם יודעים שאני מכורה לקפה ושאני אישה של חלומות והכי אוהבת להיות המאמא של הילדים שלי ואני אפילו מבשלת להם קוסקוס אמתי, עם עוף וקציצות. אתם גם יודעים שאני עושה צעידות יומיות ולא מוותרת על טלנובלות; שאני משמרת את מנהגי העדות, הצד הטוניסאי שלי והקוצ‘יני שלו וכבר סיפרתי שהבכורה היא סטודנטית יפה ומוכשרת, פראמדיקית מצילה חיים; והשני חייל אמיץ, מלח הארץ וקסם של ילד; והרביעי חגג בר–מצווה השנה, בתוך הקורונה והוא מתבגר נפלא ומשעשע את המשפחה; והקטנה היפה שלי כבר תכף בת 12, מלאת קסם וחוכמה ושנינות.
כבר שיתפתי שהקורונה עשתה אתי גם חסדים, בשנה המורכבת הזאת ושאני אוהבת לקרוא ולטפל ולכתוב. שיתפתי שאני אוהבת אנשים ונופים ומפגשים ועוד כמה סודות, שמי שלא קרא עד עכשיו – הפסיד.
מכרה שפגשתי השבוע בסופרמרקט ואמרתי לה שלא ראיתי אותה כבר הרבה זמן, ענתה לי שהיא עוקבת אחריי כל שבוע בעיתון וזה כאילו שאנחנו נפגשות. היא רואה שאני בסדר וגם יודעת עליי כבר כמעט הכול
השיתוף הזה גם מפגיש אותי עם הרבה אנשי אהובים מהגולן ואני שמחה לפגוש אותם, גם בחיים האמתיים ולא רק על גבי הדפים. מכרה שפגשתי השבוע בסופר ואמרתי לה שלא ראיתי אותה כבר הרבה זמן, ענתה לי שהיא עוקבת אחריי כל שבוע בעיתון וזה כאילו שאנחנו נפגשות. היא רואה שאני בסדר וגם יודעת עליי כבר כמעט הכול. מישהו שהקשיב לשיחה הוסיף שגם אצלם בסלון אני נמצאת כל שבת על השולחן והאמת היא שזה מרגש ומשמח אותי לשמוע שקוראים את הגיגי לבי, שמזדהים, שזה נוגע לקוראים שלי בלב.
פרופורציות ותובנות
הלב שלי מלא תודה, כשמישהו עוצר אותי ואומר לי שהוא מת על סיפורי הנוסטלגיה שאני מספרת, על הילדות שלי והשכונה והמנהגים הטוניסאיים ולפעמים, ממש זולגות לו דמעות של התרגשות וזה מחזיר אותו שנים אחורה, לבית הוריו, שכבר אינם בחיים. לא פעם, נשים משתפות אותי שהן קוראות ומרגישות שאני כותבת אותן וכיף להן להרגיש שהן לא לבד בהתמודדות, במחשבות ובמה שהן עושות. מישהי אמרה שהזדהתה כשכתבתי על הבן החייל ועל הדאגות של אימא. היה מייל אחד שקיבלתי מבחור צעיר שכתב לי תודה על משהו שקרא וחדר לו לנשמה. שכנה אחת סיפרה לי לא מזמן על טור שכתבתי שגלגל אותה מצחוק והיא זוכרת את כל פרטי הסיפור, מספרת לי ועדיין צוחקת. חברה של אימא שלי מוסרת שאני מחזקת אותה ונותנת לה פרופורציות ותובנות ואימא שלי אוהבת את סגנון הכתיבה ואת זה שאני משמרת את מסורות המשפחה.
הילדים שלי מפרגנים ומרשים לי את ההצצה לחייהם והאיש מקבל בהבנה את העובדה שהוא מככב בסיפורים, על אף שהוא לא ממש בעניין של להיות סלב, אבל מה לא עושים בשביל אישה שהוא אוהב, שאוהבת לכתוב ולספר.
איזה יופי יצא לי שאני חוגגת יומולדת 4 לטור יחד עם אירועי פתיחת שבוע הספר, כי אני אוהבת כל כך ספרים וסיפורים ומילים שכתובות על דפים. אז נראה לי שמגיעה לי מתנה לכבוד המאורע, שאקנה לי איזה ספר חדש ויפה, שינעים לי את השבת וייתן לי השראה. מה מאחלים ביומולדת 4? כשבעצם הילד עוד צעיר? הלוואי שיגדל ויצמח ויהיו לי עוד רעיונות וסיפורים לשנים רבות ומשמחות. תודה לכם, שאתם ממשיכים לקרוא אותי ואיזה כיף זה שעושים משהו שאוהבים והלוואי על כולנו שהמזל הטוב יאיר לנו פנים בחיים.
