עמותת “מתנת חיים” המופלאה מנגישה את כל התהליך של תרומת כליה, למתעניינים בו. היא “משדכת” בין התורם לנתרם ומלַווה את שניהם באופן צמוד לאורך כל הדרך
באחת החוויות היותר חזקות של החיים שלי, זכיתי מתוך שינה. בימים אלה, תמלא שנה ראשונה לחוויה הזו, שהגוף כבר מזמן שכח, והנשמה – אני מאמינה – לא תשכח לעולם. חצי יובל חלף מיום שניצת בי החלום ועד שזכיתי להגשים אותו: בימי המאבק שלנו על הגולן, הידקתי את הקשרים עם חבר הכנסת הרב אברהם רביץ ע”ה, שבשכונתו גדלתי. הרב, שעמד בראש הסיעה החרדית “דגל התורה”, נעשה ידיד אמת של הגולן. באחד הימים, גיליתי שבנו הבכור עומד לתרום לו כִּליה ולהציל את חייו. לבי נרעש. “כשאהיה גדולה”, הבטחתי לעצמי, “גם אני אתרום כִּליה ואזכה להציל חיים. בוא יבוא היום, בעזרת השם”.
מסלול ארוך של בדיקות צולבות בגוף וָנפש הביא אותי בקצהו אל הוועדה הרפואית חורצת הגורלות וזו פסלה אותי והפילה את רוחי לקרשים.
הרב ישעיהו הֶבר, תלמיד חכם ומחנך ירושלמי, יסד את העמותה בהחלטה ספונטנית, ברגע קשה ביותר. יום אחד, התמוטט ברחוב ופונה לבית חולים. שם הובהר לו שכליותיו קרסו והוא הוכנס מיד לדיאליזה
“החמרנו אתך”, הודה בפניי ראש הוועדה, כשחזרתי על כל המסלול, מקץ 3 שנים. “אנחנו מחמירים וזה תפקידנו. אנחנו פוסלים למעלה מ-50% מהפונים אלינו”.
הפעם, השבח לא-ל, עברתי לחצי השני של הסטטיסטיקה.
כל מסלול התרומה שלי, כמו זה של רובם המוחלט של תורמי הכִּליה, עבר דרך עמותת “מתנת חיים” המופלאה, המנגישה את כל התהליך למתעניינים בו. היא “משדכת” בין התורם לנתרם ומלַווה את שניהם באופן צמוד לאורך כל הדרך. למעשה, נוצרה כאן קהילה של חסד, שחבריה רק הולכים ומתרבים; אפשר לומר – משפחה מורחבת. לאחרונה, נוסף לשורותיה התורם מספר 700, מאז שקמה העמותה לפני עשור. בכתר זכה איש הגולן, שמעון טל, מחיספין. לא יצא שבוע ו”מונה הכליות” שנתרמו דרך “מתנת חיים” כבר הורה על 706… אין דברים כאלה!
הרב ישעיהו הֶבר, תלמיד חכם ומחנך ירושלמי, יסד את העמותה בהחלטה ספונטנית, ברגע קשה ביותר. שנה קודם לכן, ייחס חולשה גדולה שתקפה אותו, לעומס הגדול שהיה על כתפיו בעבודתו. אך יום אחד, התמוטט ברחוב ופונה לבית חולים. שם הובהר לו שכליותיו קרסו והוא הוכנס מיד לדיאליזה. במצב כזה, מגיע החולה לבית החולים שלוש פעמים בשבוע ומחובר למכונה אימתנית, שיונקת ממנו את הדם, מסננת אותו מרעלים, בסבבים חוזרים ומחזירה אותו לגוף. הדיאליזה רחוקה מלהצליח לחקות את מה שעושה הגוף ובמהלך השנים, נחתם גזר דינו של החולה למוות, אם לא תימצא לו כִּליה מצילה, מן החי, או מן המת.
במכון הדיאליזה, פגש הרב הבר בחור צעיר בשם פנחס תורג’מן. הרב הציע לו שיבלו את הזמן הארוך המשותף בלימוד בחברותא. כעבור שנה, זכה הרב הבר בכִליה שתרם לו חבר. הוא הבטיח לפנחס שהוא יוצא אל הארץ ומוצא לו כליה. הוא אכן הצליח במשימתו, אבל לא באתגר לצלוח את הליכי הביורוקרטיה הקשים שנהגו אז בארץ בָּעניין, מכיוון שכל הנושא היה עוד זר ומוזר. בינתיים, נפטר פנחס מדום לב.
באותו רגע, החליט לבו של הרב הבר לחשב מסלול מחדש. הוא עזב את כל עיסוקיו ונרתם בכל מרצו ויכולותיו להקים, עם רעייתו רחל, את עמותת “מתנת חיים”. בשנה הראשונה, גייס הרב הבר ארבע כליות מתורמים אלטרואיסטים, שלא הכירו את המושתל שלהם לפני הניתוח. כיום, ממוצע התרומות עומד על ארבע בשבוע. בעשר אצבעותיו ובהמיית לבו, יצר הרב הבר את המהפכה העולמית שמובילה ישראל בתרומות כִּליה מן החי.
בי”ח באב, 19 באוגוסט, נחגוג בע”ה בקשת את מלאת שנה למתנת החיים שזכיתי בה אני. ניגע בנושא, נספר, ננגן ונשיר. אשמח בכל לב, שכניי לחבל הארץ הנפלא שלנו, אם תראו הזמנה זו כאישית. להתראות!
