מערכת היחסים שבין אדם לספר לא דורשת הרבה. רק מעט שקט, קצת זמן ונכונות להיכנס לעולם אחר
מאת: נועם בן אלי, קצרין
יש לי אהבה גדולה לספרים. לא רק לסיפורים שהם מכילים, לדמויות שאפשר להתאהב בהן, או לעלילות שמצליחות להשאיר אותנו ערים עד השעות הקטנות של הלילה, אלא גם לעצם החוויה. לפתוח ספר, לדפדף בעמודים, להיתקל במשפט שמצליח לגעת בדיוק במקום הנכון, לעצור לרגע ולקרוא אותו שוב. לפעמים, אפילו שלוש פעמים.
מערכת היחסים שבין אדם לספר לא דורשת הרבה. רק מעט שקט, קצת זמן ונכונות להיכנס לעולם אחר. ובכל זאת, נדמה שבעידן הנוכחי, דווקא הדברים הפשוטים האלה הפכו למצרך נדיר.
אנחנו חיים בתקופה שבה הכול קורה מהר. אנחנו רגילים לקבל הכול כאן ועכשיו, בכמה שניות, בכמה החלקות אצבע. התרגלנו לצרוך מידע במקום להתעכב עליו, לדלג במקום להתעמק, לעבור לדבר הבא, עוד לפני שסיימנו לעכל את הדבר הקודם.
בתוך המציאות הזאת, ספר מבקש מאתנו לעשות בדיוק את ההפך. הוא מבקש מאתנו להאט. להישאר. להתרכז. לא למהר לשום מקום.
אולי זו אחת הסיבות לכך שאני כל כך אוהבת ספרים. הם מאפשרים לי להתנתק לרגע מהעולם שמחוץ להם, אבל לא פחות מכך, הם מחברים אותי לעצמי. יש ימים שבהם כמה עמודים מצליחים לעשות את מה ששעות של גלילה בטלפון לא מצליחות לעשות. להשקיט את המחשבות, לעורר רגש, לפתוח חלון למחשבה חדשה, או פשוט לאפשר לי להיות במקום אחר ולו לזמן קצר.
לבחור לעצור
אני חושבת שלספרים יש יכולת מיוחדת להרחיב את גבולות החיים שלנו. הם מאפשרים לנו לחיות חיים שלא חיינו, להכיר אנשים שמעולם לא פגשנו, להרגיש רגשות שאולי לא ידענו לתת להם שם ולפעמים, להבין את עצמנו קצת יותר דרך סיפורו של אדם אחר.
יש גם משהו יפה בכך שספר אינו ממהר להסביר את עצמו. הוא לא דורש מאתנו תגובה מידית, לא מציג לנו התראה ולא שואל אם אנחנו עדיין צופים. הוא פשוט נמצא שם, ממתין שנחזור אליו. בעיניי, בעולם שבו הכול מתחרה על תשומת הלב שלנו, יש ערך עצום למשהו שמסוגל פשוט לחכות.
אני לא חושבת שהטכנולוגיה היא האויב של הספרים. גם אני נהנית מהנוחות של העולם הדיגיטלי ובכל זאת, נדמה לי שיש חוויות שאי אפשר להמיר במסך. יש משהו במפגש עם מילים כתובות, בקצב האישי של הקריאה ובמרחב שהדמיון מקבל, שאינו דומה לשום חוויה אחרת.
הדבר היפה ביותר בספרים אולי הוא שהם לא באמת מסתיימים בעמוד האחרון. לפעמים, דמות ממשיכה ללוות אותנו, ימים אחרי שסגרנו את הכריכה. משפט מסוים חוזר אלינו באמצע יום שגרתי. רעיון שקראנו משנה מעט את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על אדם, על אירוע, או על החיים עצמם.
אני לא יודעת אם הדור הצעיר יקרא פחות ספרים מהדורות שקדמו לו ואם הספר המודפס יישאר תמיד חלק בלתי נפרד מחיינו. אני כן יודעת שהצורך בסיפורים, במילים, בדמיון ובמשמעות לא ייעלם. הוא חלק בלתי נפרד מהיותנו בני אדם.
בתוך עולם שמבקש מאתנו להיות זמינים בכל רגע, להגיב לכל דבר ולהספיק כמה שיותר, אולי קריאת ספר היא דווקא מעשה קטן של בחירה. לבחור לעצור. לבחור להקשיב. לבחור להעניק לעצמנו זמן שאין בו שום מטרה מלבד ההנאה שבקריאה.
בסופו של דבר, אני חושבת שזו אחת המתנות הגדולות ביותר שספר יכול להעניק לנו: לא רק לקחת אותנו לעולם אחר, אלא להחזיר אותנו, קצת אחרת, אל העולם שלנו.
