לצפת יש מסורת של לדינו, מאז המאה ה-16, כשהגיעו אליה מגורשי ספרד וחיו את הלדינו בשירה, פיוטים בבתי הכנסת, לבוש, מאכלים ועוד. הפסטיבל השלישי
צפת חוגגת לדינו ואני נסעתי לחגוג אתה, גם כי זאת עיר הולדתי וצפתית נשארת צפתית. אני אוהבת את העיר ושמחה לראות אותה מתפתחת, מתייפייפת וחוגגת. כשראיתי את הפרסום על פסטיבל הלדינו השלישי, מיד קפץ לי זיכרון ילדות חזק: בית הספר “האר“י“, הייתי בכיתה ג‘ או ד‘, במסיבת סיום של השכבה הבוגרת העלו את המחזה “בוסתן ספרדי“. התלמידים שיחקו בכישרון ובעיניים של ילדה, הם היו ממש מקצוענים והיו להם תלבושות יפות ואני ממש זוכרת את מושון, שהיה שחקן נהדר. הרבה זמן אחר כך, עוד נשאר בי הרושם החזק ודקלמתי משפטים, זמזמתי לי מנגינות ומדי פעם, יצאה ממני הקריאה “סליחות סליחות…”.
כשהייתי סטודנטית באוניברסיטה, הגשמתי חלום ילדות והלכתי לראות את “בוסתן ספרדי“, ב“הבימה“. המחזה מספר את סיפורה של השכונה הספרדית, “אהל משה“, בירושלים של שנות השלושים, במאה הקודמת. הסיפור מתאר חיים תוססים רוויים בשירי קודש וחול ובסיפורים משעשעים והומור בשפת הלדינו. גם לצפת יש מסורת של לדינו, מאז המאה ה-16, כשהגיעו אליה מגורשי ספרד וחיו את הלדינו בשירה, פיוטים בבתי הכנסת, לבוש, מאכלים ועוד.
כמו עוד הרבה דברים שהתחדשו בעיר צפת, החליטו להחיות את המסורת העתיקה ויזמו פסטיבל לדינו ססגוני, בן שלושה ימים, עם מוזיקה וגם מאכלים. אני חובבת מסורות ותרבויות, ומעריצה רצינית של הבוסתן הספרדי, שמאז האוניברסיטה הלכתי לראות עוד פעמיים, וגם את מופע הלדינו של האחים גיא ורועי זוארץ. כנראה זאת העובדה שגדלתי בבית ספרדי והשורשים נטועים.
צפת, היא עיר פסטיבלי הזמר והחיבורים לעבר, למסורת, לשורשים היהודיים. במרכז “אסנט“, פתחו במיוחד לכבוד הפסטיבל, מסעדת לדינו עם הסופריטו המפורסם וממולאים ספרדיים וחמינדוס מושלם וידוע שבלי אוכל טוב, זו לא באמת חגיגה
אוכל אותנטי
הפסטיבל נפתח עם הופעת אומן לדינו בשם מוני ארמוזה, ששמו מיד הזכיר לי את משפחת ארמוזה מהספר, היום גם סדרת טלוויזיה, “מלכת היופי של ירושלים“, שבמקרה או שלא הסדרה צולמה בצפת והמעגלים מתחברים להם – צפת ירושלים והלדינו. אם כבר לדינו, אז גיליתי שסיפורי ג‘וחה הם ז‘אנר בספרות הלדינו. בקיצור, הלדינו היא תרבות עשירה ושמחה וצפת, שהפכה לאחרונה לעיר עם הכיכרות הכי יפים בארץ, היא גם עיר פסטיבלי הזמר והחיבורים לעבר, למסורת, לשורשים היהודיים. יש בה אומנים ואנשים טובים וקולינריה ובמרכז “אסנט“, היבטים חינוכיים שבעיר העתיקה, פתחו במיוחד לכבוד הפסטיבל, מסעדת לדינו עם הסופריטו המפורסם וממולאים ספרדיים וחמינדוס מושלם שהוסיפו לאווירה האותנטית וידוע שבלי אוכל טוב, זו לא באמת חגיגה.
אז השבוע – לדינו, בהמשך אוגוסט, יחגגו גם את פסטיבל הכליזמרים, אחרי שנה וחצי של קורונה, שכולנו זקוקים לשמחות ובילויים, והלוואי שרק כולנו נהיה בריאים.
עוד כמה מילים בעניין השמחה, התרגשתי מאוד לראות שלטקס פתיחת הפסטיבל, הוזמנו הורים שכולים במסגרת “יד לבנים” בצפת. זה חיזק בי את התחושה של הרגישות והחיבור שיש לתושבים ולא פחות מזה, היה מקסים בעיניי שכל ההופעות, כולל דיוויד ברוזה ושלומי שבת וגלית גיאת, היו הופעות פתוחות בחינם. העיר מאפשרת לכל האוכלוסיות, גם למעוטי היכולת, לצאת להופעות ולשמוח.
צ‘אנס למנגינה הנעימה
מגיע שאפו גדול לצפת ולעומד בראשה, שמנצח על מקהלה גדולה שמנגנת מנגינות יפות. בעודנו נהנים מהופעתה של הזמרת יסמין לוי, שמעולם לא שמעתי עליה, והופתעתי לטובה, תמיד כיף שיש הפתעות, ישבו לידי שני זוגות שבאותה נשימת התפעלות מההופעות חינם, התלוננו על כל מיני דברים שמפריעים להם בעיר. כל כך רציתי להזכיר להם שגם רומא לא נבנתה ביום אחד. רציתי כל כך שיסתכלו על הטוב, על מה שנעשה, על הכיכרות היפים, על הפרחים הצבעוניים שנשתלו בכל פינה, על הפיתוח בשכונות, על המיתוג התיירותי של צפת, על הדאגה לחלשים, לשכולים, על הפסטיבלים.
רציתי שברגע הזה, ייהנו, ישמחו, יפרגנו ויתנו הזדמנות למי שהתחיל לנגן, שיתנו לו חיזוק, שימשיך את המנגינה הנעימה. את הקיטורים, עדיף שישאירו ליום אחר, כי באמת, העיר צפת נמצאת בתקופת זוהר של התחדשות וצמיחה ושמחתי לחגוג אתה ולשמוח אתה, עם מוזיקה ישראלית מקפיצה ועם תרבות הלדינו העתיקה.
אומנם הטור הזה הוא לכבודה של צפת ועם כל הפרגון והאהבה, רק אומרת שאני מאוהבת לא פחות בגולן, באנשים ובעשייה.
